stacy

בעוד שמונה חודשים תיכנס לתוקף הרפורמה הדרמטית בהתנהלות המשפטים האזרחיים בישראל ■ בהרצאה נדירה חשף ראש הוועדה לסדר הדין האזרחי, השופט יצחק עמית, את ההדרכה לשופטים ■ הקו העיקרי: בעלי דין שלא יקפידו על התקנות — תביעתם תסולק ■ החשש: בעלי דין חלשים ייפגעו

עורכי הדין בישראל עוסקים בימים האחרונים בעיקר ברכילות על פרשת אפי נוה, אבל בעוד שמונה חודשים תיכנס לתוקפה רפורמה שתשנה את חייהם מהקצה אל הקצה. בתחילת ספטמבר ייכנסו לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, והאופן שבו מתנהלים משפטים אזרחיים בישראל ישונה לחלוטין.


התקנות הללו הן "מערכת ההפעלה" של מערכת המשפט, והחלפתן המוחלטת היא רפורמה שלא היתה כדוגמתה במערכת המשפט כבר עשרות שנים. "הרפורמה" מכנים אותה כל העוסקים במלאכה, תוך ניעור הידיים בצורה שמזכירה רעידת אדמה.


הרפורמה אושרה בספטמבר 2018 על ידי שרת המשפטים, איילת שקד, לאחר יותר מארבע שנים של עבודה על גיבוש התקנות. מי שהוביל את גיבוש התקנות החדשות היה מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט בדימוס משה גל. בימים אלה עוסקים רבים מראשי מערכת השיפוט בהיערכות לקראת הפעלתה של הרפורמה, שתחייב שינויים מערכתיים עמוקים ביותר. הרפורמה תחייב למנות בעלי תפקידים במערכת המשפט וגם להטמיע בקרב השופטים טכניקות עבודה חדשות.


אחד האנשים המרכזיים שילוו את מערכת המשפט בהתמודדות עם הקשיים ביישום הרפורמה הוא שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, שמונה על ידי שרת המשפטים לעמוד בראש הגוף המכונה "הוועדה המייעצת לתקנות סדר הדין האזרחי".


בחודשים הקרובים יעברו רוב השופטים בישראל הכשרה לקראת יישום הרפורמה. ההכשרה הזו נועדה לחולל שינוי תרבותי מוחלט באופן שבו שופטים מנהלים את התביעות האזרחיות שמוגשות להם. בהרצאה בכנס השנתי של האגודה הישראלית למשפט וחברה, חשף שלשום השופט עמית טפח מהאופן בו מצפה המערכת מהשופטים — וגם מעורכי הדין — להטמיע את הרפורמה.


הוראות פתוחות במקום הנחיות נוקשות


תקנות סדר הדין האזרחי החדשות כוללות כ–180 תקנות, לעומת כ–700 בעבר. מטבע הדברים, תקנות רבות שהיו בעבר נעלמו, והותירו חלל. מי שכבר הספיק לעיין בתקנות יגלה כי במקרים רבים הן פשוט לא מספקות תשובה לשאלה כיצד צריך עורך דין לנהוג כשהוא מבקש לבצע פעולה מסוימת בתביעה שהוא מנהל.


עמית הסביר בהרצאתו כי הקו המנחה של הרפורמה הוא "עקרונות במקום כללים". עקרונות הם הוראות פתוחות שמותירות לשופטים שיקול דעת רחב. לעומתן, כללים הם הנחיות מדויקות שניתנות לצפייה ודאית מראש. התקנות הישנות שיתבטלו בעוד שמונה חודשים היו משופעות בכללים מדויקים. בתקנות החדשות רובם בוטלו.


המעבר לעקרונות פתוחים יוצר חוסר ודאות עצום בקרב עורכי דין, שיתקשו לצפות עכשיו כיצד יש לנהוג במקרים שבהם אין בתקנות תשובה ברורה וחד־משמעית.


אחת הטכניקות המקובלות במשפט להתמודדות עם מצבים של "לאקונה" — מצב שבו החוק אינו נותן תשובה לשאלה, או עם מצבים שבהם החוק נתון לכמה פרשנויות — היא לבחון מה אמרו התקנות בעבר. כל מי שיקרא את התקנות החדשות יגלה כי עשרות הסדרים שנקבעו בתקנות הישנות ונכתבו עליהן תלי תילים של פסקי דין נעלמו. האם העובדה שנעלמו משמעה שההסדר בוטל בתקנות החדשות, או שמא בית המשפט יכול להחיל אותו מיוזמתו במקרה הצורך?


בעניין הזה הפתיע השופט עמית את שומעיו בנחרצותו: "הערת אזהרה — אין להשוות את התקנות החדשות לתקנות הישנות ולהקיש מניסוח אחד בתקנות הישנות אל התקנות החדשות. מדובר בשני יצורים שונים. לא צריך להקיש הסדר שלילי מהתקנות הישנות לחדשות".


אם אין להסתכל אחורה, מהן ההנחיות לשופטים החדשים? "מהיום, השופט הוא המנהל של התיק", אמר עמית. בהרצאתו הסביר מהם השיקולים המרכזיים שאמורים להדריך מעתה את השופטים.


עמית הדגיש כי שני רכיבים חשובים ביותר אמורים לעמוד בבסיס השינוי הדרסטי באופן ניהולם של תיקים אזרחיים לאחר שתיכנס הרפורמה החדשה לתוקף. רכיב אחד הוא הדגש על ניהול התיק בידי השופטים ולא בידי עורכי הדין. התקנות החדשות מקנות לשופט סמכות רחבה לנהל את התיק שבפניו. יותר מכך, התקנות מצפות מהשופט להיות אקטיבי בניהול התיק, ולא לתת לצדדים להכתיב את קצב ואופן התקדמות ההליכים.


הרכיב השני הוא דגש על המשאבים הציבוריים. התקנות הישנות ראו בבתי המשפט שירות לאזרח, שנועד להכריע בסכסוכים אזרחיים, ולעומתן הרפורמה רואה במשפט משאב ציבורי שיש לנהל אותו בצורה יעילה לטובת כלל המשתמשים. השופט עמית חזר והדגיש כי הגישה הזו היא אחד מעקרונות היסוד המרכזיים של הרפורמה.


המשמעות של הגישה היא כי תביעה שלא תנוהל בהתאם לכללים הפרוצדורליים הנאותים תסולק כדי לא לעכב את הדיונים בתיקים של בעלי דין שמקפידים על התקנות.


לדברי עמית, "יש פה הסטה של נקודת האיזון מזכות הגישה לערכאות — לכיוון שיקולים של משאבים ציבוריים. יש כאן צמצום של הגישה הליברלית למחדלים דיוניים. אם בעבר אמרנו שכל מחדל דיוני ניתן לתקן על ידי הטלת הוצאות משפט — לא עוד!".


ההנחיה המרכזית שיקבלו השופטים האזרחיים בישראל לקראת יישום תקנות סדר הדין האזרחי היא אפוא "לשנות את הדיסקט" בכל מה שקשור להתנהגות פרוצדורלית לקויה. עד היום שלטה בכיפה הגישה שלפיה אין להעניש בעלי דין בסילוק של תביעה או של הגנה רק בגלל טעות פרוצדורלית. הגישה הזו הביאה לכך, למשל, שאיחורים במועדי הגשת כתבי טענות או טעויות דיוניות אחרות לא הביאו למחיקת התביעות, אלא לכל היותר להשתת הוצאות משפט על בעלי הדין, ובמקרים חמורים במיוחד — על עורכי הדין.


השינוי התרבותי שמנסים להחדיר לשופטים בחודשים הקרובים הוא שהרחמנות על בעלי הדין שהתרשלו בהליך ספציפי עולה למערכת בעומסים לא סבירים ובבזבוז משאבי ציבור. עמית הסביר כי הוא מצפה מבתי המשפט שלא יהססו יותר למחוק כתבי תביעה או כתבי הגנה כשבעלי הדין יתנהלו ברשלנות מבחינה פרוצדורלית.


בנוסף, אחד המונחים שחוזרים ועולים בעקרונות היסוד של הרפורמה הוא "מידתיות". בהקשר הזה הבהיר עמית: "פרופורציות! עכשיו כבר ברור שדין פרוטה אינו כדין מאה". במלים אחרות, מערכת המשפט אינה צריכה להקדיש את אותם משאבי שיפוט לתביעה בסכום כספי קטן לעומת תביעה בסכום כספי גדול.


עמית הודה כי בטווח הקצר, יישום הרפורמה עתיד להטיל על מערכת השיפוט עלויות דיוניות רבות. "בשנים הקרובות, הראשונות, יהיו בעיות. אבל בטווח הארוך ייצא הפסדנו בשכרנו".


לעניים יהיה קשה יותר


הציפייה של עמית כי השופטים יימנעו מלהביט לאחור לתקנות הישנות בבואם ליישם את הרפורמה כנראה אינה ריאלית. כבר שלשום, בכנס שבו נשא את דבריו, ניתן היה לשמוע קול שונה וספקני יותר אפילו מתוך מערכת המשפט עצמה.


ד"ר איריס רבינוביץ'־ברון, שופטת מוערכת בתיקים אזרחיים מבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, העריכה כי "יהיו התדיינויות על הדברים האלה וצפויה לנו תקופה של אי־ודאות". אחת האבחנות החשובות שלה היתה כי בתיקים רבים יביאו התקנות החדשות דווקא להתארכות הליכים ולא לזירוזם. לדוגמה, בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד מקובל לקבוע דיוניים מקדמיים בכל תביעה כחודשיים לאחר סיום הגשת כתבי התביעה וההגנה. אמנם בדיונים אלה רמת המוכנות וההיכרות של עורכי הדין והצדדים עם מכלול העובדות בתיק אינה מקסימלית, אבל במקרים רבים מצליחים השופטים כבר בשלב הזה להביא ליישוב הסכסוך בין הצדדים עוד לפני שאלה נאלצו להוציא הוצאות רבות על עורכי דין.


לעומת זאת, בתקנות החדשות לא ניתן לקבוע ישיבות קדם־משפט בשלב הזה. התקנות החדשות מחייבות כי בעלי הדין יקדישו זמן לדיון מקדמי ביניהם, יקיימו הליך של גילוי מסמכים זה לזה ללא מעורבות של בית המשפט, ייפגשו עם מגשר כדי לבחון אפשרות לסיים את התיק בגישור, יגבשו רשימת בקשות שהם מתכוננים לבקש מבית המשפט, יגבשו רשימת עדים שהם מעוניינים לזמן לעדות — ורק לאחר כל אלה ניתן יהיה לקבוע ישיבה ראשונה עם השופט שידון בתיק.


המשמעות של מכלול החובות הדיוניות הללו היא שהצדדים יגיעו לשופט בתיק ברמה גבוהה של מוכנות לדיון, אבל גם לאחר שהוצאו עלויות משפטיות רבות.


מבחינת לוח הזמנים, בתביעה רגילה עשויים לחלוף לפחות 90 יום, אם לא יותר, ממועד הגשת כתבי התביעה וההגנה ועד הישיבה הראשונה מול שופט.


מחקרים בבריטניה הראו כי רפורמה דומה שנערכה שם לפני כמה שנים הביאה לכך שהעלויות הגבוהות של שכר הטרחה של עורכי הדין בניהול משפטים הוסטו ועברו מניהול המשפט לשלב ההכנה של המשפט. כלומר, מי שמנהל הליכים בבתי המשפט יצטרך להוציא הרבה יותר כסף בתחילת הדרך, עוד לפני שיגיע לשופט עצמו.


אם זו תהיה התוצאה בישראל, המשמעות של התקנות היא שמערכת המשפט תהפוך בעיקר למערכת של עשירים. תובעים ונתבעים חלשים, שאינם יכולים לממן לעצמם את ההליך, ייאלצו לוותר על מימוש זכויותיהם.


רבינוביץ'־ברון קראה בכנס להגדיל את תקציב האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, שתפקידו להעניק מימון למעוטי יכולת בניהול הליכים אזרחים למימוש זכויותיהם. ספק אם מישהו יקשיב לקריאה הזו. בימים אלה, מקבלי ההחלטות במערכת המשפט עסוקים בשיחות אחרות.

https://www.themarker.com/law/.premium-1.6863186