יונתן בירן

באילת כבר היה לילה. נכנסנו ל"אפרודיטה" לקול צליליו הנוגים של פסנתר כנף, ושיח ער של קבוצת מלחים איטלקים שישבו שרועים על הכורסאות הרחבות. עדי, קצין הבטחון ובן אחותי, התנפל עלי ועל ענת בחיבוקים חמים ובנשיקות.
"אני מחכה לכם מארבע," אמר, ניסיתי להתקשר פעמיים, אבל לא עניתם."
הבטתי בטלפון הסלולארי ונוכחתי לדעת שהוא במצב "שקט" וצג המכשיר בישר לי על שתי שיחות נוספות שלא נענו.
"עוד לא התרגלתי למכשיר," אמרתי בנימה מתנצלת, ...