יונתן בירן

פגשתי בו בעיר פוקיפסי (Poughkeepsie) הנמצאת בעמק ההדסון לצידו של הנהר הרחב. זקנו הלבן ושער ראשו הכסוף היוו מסגרת שהלמה להפליא את פניו הצרובים וחרושי הקמטים, אבל מה ששבה את ליבי היו עיניו התכולות שחייכו אלי במשובה.

השמש נטתה לשקוע, וגשם טורדני החל לרדת אבל בעמוד תחזית מזג האוויר באתר האינטרנט הופיעה שמש צהובה ביום שלמחרת, עם סיכוי של עשרה אחוזים בלבד לגשם.
"הגעתי לצפות בנופי השלכת," אמרתי לזקן שהיה רכון מעל מיכלי צבע גדולים ורקח

...

לא סתם קיבל מועלם דרגה של מעולה פלוס שעתיים, כלומר, לא רק שהוא קיבל את הדרגה הכי גבוהה שאפשר, אלא שעל כל יום עבודה שלו הוא קיבל שעתיים נוספות אפילו שלא באמת עבד אותן.

מכל הפועלים בבניין, מועלם היה היחיד שסחב לבדו את היָפּוֹנקָה, וכשעגלת הבטון הזו ששקלה יותר מחצי טון הייתה בידיים שלו, היא אף פעם לא התהפכה.
אודי ואני היינו אז בחופש הגדול שבאמצע התיכון, ובבניין הרווחנו שבע לירות לשעה, כשבדואר שילמו מקסימום שלוש וחצי.
התחלנו את העבודה כל יום בשבע בבוקר,

...

"...יש לנו נבחרת מצוינת! כל אחד בה הוא הטוב ביותר והראוי ביותר להיכלל בצוות הנפלא שימשיך וינהיג את מדינת מיקרוֹדֶנְיה לנוכח האתגרים הלא פשוטים שעומדים בפניה."

כך סיים נוֹרי קְרוּצְקי את נאום הבחירות האחרון שלו, ומכל עבר ניגשו אליו חברים ממפלגתו, בירכו אותו ולחצו את ידיו. סילְביה קָקירוֹ, שרת החוץ המיועדת, חיבקה אותו בחום ונשקה לו על שתי לחייו."שמעתם את ראש הממשלה שלנו," פנה נוֹרְמֶן קימְבֶּן, מזכיר המפלגה, אל קהל מאזיניו.

...