ישראל איגרא
חסכונות הציבור אינם הפתרון לתחלואי הבנקים
by , 25.02.2013 at 14:42
דבריו של דני צידון, המשנה למנכ”ל בנק לאומי, בתגובה על הידיעה כי האוצר בוחן, סוף סוף, צעדים להתמודדותעם המשבר בשוק ההון, משולים למתן זריקת ארגעה לחולה אנוש, במקום לטפל בשורשי מחלתו.נקודת המבט של הבנקאים המדושנים זועקת מן הראיון, אני ואפסי עוד.
לשיטתו של צידון, לא הפקרת חסכונות הציבור היתה לנו, אלא "הרגולטורים בישראל הם האחראים לשיתוק בשוק ההון, בשל התגובה
המוגזמת שלהם לגל הסדרי החוב בשוק".
לדבריו: “שוק האג”ח הקונצרניות בישראל צעיר מאוד. הוא נולד פחות או יותר עם רפורמת בכר, כך שהוא בן פחות
מעשור, וכמות הסדרי החוב שנעשתה כאן - ביחס לגילו הצעיר של השוק ובהתחשב בכך שבאמצע עברנו את
משבר 2008 - היא סבירה. אני מסכים שהמספרים הם קצת בצד הגבוה, אבל הם עדיין סבירים. זאת היתה מחלת
ילדות נסבלת..."
- נסבלת למי? מר צידון, לבנקים ששלחו לשוק ההון את כל ההלוואות ההרפתקניות, של
לקוחותיהם הגדולים, מבלי לפגוע חלילה בבטחונות שנשארו בידיהם?
ומה עם החוסכים הקטנים לפנסיה, שאיבדו
לא רק תשואות מינימליות על חסכונותיהם, כי אם גם חלקים נכבדים מן הקרן שחסכו בעמל רב משכרם, לימים
שבהם לא יוכלו יותר לעבוד? האם גם להם "המספרים עדיין סבירים"?
מר צידון, מורח אותנו בשמן המור: “מנהלי החיסכון ארוך הטווח בישראל הם אנשים אחראיים מאוד. החיסכוןעכשיו הוא רוצה לאג"ח לנו, הלוואות ומשכנתאות, בלתי נזילים, במקרה הטוב, או בלתי ניתנים לפרעון, במקרה המצוי ולמכור אותם למוסדיים, האמורים לדאוג לחסכונות הציבור לפנסיה.
הפנסיוני, אף שהבנקים כבר אינם מנהלים אותו, מנוהל בידיים אחראיות”.
"נסיגה ממסקנות ועדת בכר תערער את האמון ברפורמות ממשלתיות בעתיד".
אכן, מר צידון, רפורמות ממשלתיות מסוג בכר,
טוב שנתיחס אליהן בספקנות ובחשש.
יוזמיהן, חייבים ללוות אותן, עקב בצד אגודל, לבחון את השפעותיהן בשטח
ולתקן מיד, את הנדרש. לא לזרוק רפורמה על הציבור ולקפוץ מיד לעבוד בצד השני, החוגג עם הרפורמה, על חשבון
הציבור!
צידון לא למד דבר ולא שכח למי הוא באמת דואג. מה הפתרונות שמציע לנו מר צידון?
"...צידון קורא לפיתוח כלי אשראי שמאפשרים זאת, כמו איגוח - פעולת אריזה מחדש של הלוואות בנקאיות (למשל
משכנתאות) לתוך אג"ח שאותה מוכרים לגופי השקעה שונים. בנוסף, הוא קורא להקלת המגבלות על העמדת
אשראי לא סחיר על ידי שוק ההון..."
המשבר הגדול בשווקי ההון בעולם, שנבע מתרגילי "איגוח", שעשו הבנקים הגדולים בארה"ב, כמו נעלם מעיניו.
ניסוחיו החלקלקים של מר צידון, הנכתבים בשקדנות על ידי המראיינת, ללא כל תגובה,להגדיל האשראי במשק, מבלי לסכן את עצמנו.
ממש "מקפיצים את הפיוזים". למשל, טרוניותיו על הפיקוח על הבנקים, במקום לשבחו על הצלתם, במשבר
האחרון, "הגדלת דרישות ההון בלי ליצור במקביל כלים להקטנת נכסי הסיכון של הבנקים, יוצרת מצב הפוך
מהמבוקש."
במילים פשוטות, המוסדיים החלו לחשוש ולכן, תנו לנו כלים נוספים, לדחוף את נכסי הסיכון של הבנקים, לתיק חסכונות הציבור, כך שנוכל
היינו בסרט הזה, מר צידון ולצערי הרב, אנו עדיין בתוכו!יש דוקא להדק את הרגולציה על הגופים המוסדיים, שהוכיחו את אוזלת ידם, בשמירת חסכונות הציבור.
תיק החסכונות של הציבור, אינו הפתרון של האשראי המסוכן של הבנקים!טוב שהגופים המוסדיים, החלו סוף סוף, לקמץ את
ידם מהשקעות והלוואות מפוקפקות, יש לדאוג שמצב זה ישתפר עוד יותר.
במקום למכור את הגופים המוסדיים לבנקים קטנים, כפי שמציע מר צידון, אולי עדיף פשוט להכניסם תחת כנפי
הפיקוח על הבנקים, הגוף הבנוי והמתאים למשימות מעין אלו?
עבור לפרופיל משתמש
סמן כנקרא
