גיל, שלום:
אתה מעלה טענה שעל פיה אחד התפקידים של יתרות המט"ח של מדינת ישראל (המנוהלות ע"י ב"י) הוא להבטיח המשך פעילות משקית פחות או יותר סדירה בעיתות חירום ולתמוך במאמץ המלחמתי.
טענה זו אינה פרי דמיונך או תוצאה של תיאוריית קונספירציה כזו או אחרת. אדרבא, היא נכונה לחלוטין ואף מוצהרת ע"י ב"י מאז ומתמיד.
כאשר הנגיד הנוכחי החל את משא רכישות המט"ח, אחד הטיעונים לתמיכה במהלך היה שיש להגדיל את יתרות המט"ח כיוון שהיקף הסחר של ישראל התרחב במידה ניכרת במהלך השנים לעומת הרזרבות אשר היקפן היה די קבוע במשך שנים, אם אני לא טועה ברמה של כ-25 מיליארד דולר.
לא מוכר לי מודל כלכלי שעונה על השאלה מהו היקף הרזרבות האופטימאלי של משק מסויים, אבל בישראל היה במשך הרבה שנים כלל אצבע של יתרות שיספיקו לאיזשהו מספר של חודשי ייבוא שאיני זוכר מה הוא, כאשר מה שעמד תמיד ברקע היה המצב המיוחד של מדינת ישראל (כלומר, מלחמות).
אם אני לא טועה סוגיית הגודל האופטימאלי של הרזרבות הועלתה באחד הדוחות של בנק ישראל בשנים 2007 או 2008.
במהלך השנים ובמיוחד לאחר חתימת הסכמי השלום, תחילה עם מצריים ולאחר מכן עם ירדן וחתימה על הסכמי אוסלו עם הפלסטינים, והתחושה הכללית שאנחנו צועדים "בצעדי ענק" לקראת "מזרח תיכון חדש", הנקודה הזאת איבדה ממרכזיותה, אך היא תמיד עומדת ברקע.
דבר אחד ברור - אחרי צבירת הר המט"ח שהגענו אליו, לא זו הנקודה המרכזית בהמשך רכישות המט"ח ע"י הנגיד.
הגב עם ציטוט