ציטוט פורסם במקור על ידי דמי כיס
איך שאני רואה את זה, המתמטיקה שמאחורי השוקת הקנויה היא מאד פשוטה. אם המדד עומד במקום, אז לא משנה כן ניהול לא ניהול, השוקת נשחקת.

נקודת מבט מדד
אם המדד זז, אז יש שתי אפשרויות:
- אני חושש שהמדד יחזור חזרה, ואז אני מוכר את השוקת (ויכול לקנות חדשה במקומה במיקום חדש)
- אני חושב שהמדד ימשיך - לא עושה כלום.

נקודת מבט סטיה
אם הסטיה ירדה, אכלתי אותה (אבל קונים שוקת ממילא כאשר הסטיה נמוכה).
אם הסטיה עלתה אז יש שתי אפשרויות:
- אני חושש שסטיה תרד בחזרה - מוכר ויוצא
- אני לא חושש שהסטיה תרד - נשאר.

השיקול הסופי הוא סופרפוזיציה של שני השיקולים הנ"ל.
מה שאומר שלשוקת קנויה עדיף ירידות מאשר עליות.
אז מדוע לצפות בעליות ולא לקדם את רגל הפוט?
אני לא יודע האם העליות ימשכו או שלא, אני כן יודע שאם נרד חזרה לנקודת הקנייה שלי, 1220, אהיה במצב טוב יותר עקב התיקונים, ובשונה משוקת לא מנוהלת - ברווח.

אני משתדל שלא "לחשוב" האם השוק יעלה או ירד (וראינו בחודש שעבר ששנינו לא מצטיינים בכך במיוחד), אלא לתקן בכל הזדמנות.

בסופו של יום, עקב עלייה של פחות מאחוז הקטנתי את טווח ההפסד בכמעט 30 נקודות, שלושה תיקונים נוספים (או שני תיקונים ו"סגירה", אין הבדל) ואני ברווח "קל" של 20%.

כשיש עוד כל כך הרבה זמן לפקיעה, הסיכוי שלא נראה תזוזה לשום כיוון (אצלי אין גם בעיה של חזרת המדד לנקודת ההתחלה) היא אפסית.
אחוז וחצי לאחד הכיוונים ואני מגיע ליעד הרווח.