קצת חומר למחשבה, לא מסקנות , לא קביעות חד משמעיות, אלא נקודות שונות זו מזו, אשר ביחד עשויות לספק תמונה חלקית (אפילו מאד חלקית) אבל אולי גם מעניינת:
1. לבתי ההשקעות הגדולים (אלו שמנהלים את הפנסיות, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הנאמנות), יש תיקי נוסטרו - האם נעשתה השוואה כוללת בין ביצועי תיקי הנוסטרו לבין ביצועי האפיקים בהם מנוהלים כספי הציבור. והכוונה לא בין קרנות אג"ח או 95% אג"ח ו- 5% מניות, אלא בין אותן קרנות/קופות שהרכבן מבחינת נכסי סיכון (מניות, אופציות, סחורות, מכשירים מורכבים) דומה להרכב תיקי הנוסטרו.
לדעתי התוצאות יהיו מפתיעות אם לא מאלפות
2. האם תיקי הנוסטרו מנוהלים באותן רמות סיכון פיננסי כמו חלק מהקרנות/קופות, אותו חלק מהן שנמצא בצד היותר מסוכן של המפה, אך עדיין מותר, חוקית, לשים בו חלק מכספי הציבור, במידה וכן האם תשואתם דומה.
א. באם התשואה אינה דומה, היכן היא יותר גבוהה לאורך זמן (שאלה רטורית)
ב. באם אין קרנות/קופות ברמות סיכון דומות לנוסטרואים, אז מדוע.
ג. או שמא נכון יותר לשאול - האם ייתכן שתיקי הנוסטרו מורכבים מנכסים כה מסוכנים עד כי לא יעלה על הדעת להכלילם בנכסי הציבור, ואם כך הדבר, באיזה אור זה מעמיד את מנהלי הגופים המוסדיים.
ד. בהמשך לסעיף ג. באם מנהלי הגופים האמונים על שמירה וטיוב נכסי הציבור מהמרים בכספם ומשקיעים בנכסי סיכון, האם ניתן לסמוך עליהם בניהול כספנו, או אולי הם יודעים משהו שנסתר מעינינו, משהו כמו - ניתן להשתמש בכספי החסכונות של הציבור בתור רשת הגנה להשקעות של הנוסטרו (כמו תמיכה במניה למשך מספיק זמן שיאפשר לנוסטרו לצאת ממנה)
ה. ארחיק עוד טיפה, קצת קונספירטיבי - אבל מי יודע..., האם ייתכן מצב שבו ישנה הבנה/רמיזה/הסכמה שלא נאמרת במפורש, בין מנהלי מאסות של כספים (מוסדיים) לבין חברות שמנפיקות (מניות אך בעיקר אגחי"ם) כי בבוא היום, ובאם מנכ"לי חברה זו או אחרת ידעו כי חברתם עתידה להיקלע לתקופה קשה (לפני דו"ח רבעוני גרוע, או קשיים תזרימיים) יועבר מידע או רמז זה או אחר לאותו גוף מוסדי, ע"מ לאפשר לו לחלץ את כספי הנוסטרו מבעוד מועד. וכנגד זה, אותן חברות זוכות לביקושי יתר או לפחות להבטחת הנפקה "חלקה", כאשר מצד שני אותם כספי נוסטרו יכולים להיות מושקעים בנכסים מסוכנים יותר, אך עם מערכת אזעקה/אתראה צמודה.

וכעת למנהלי תיקים -
1. סביר שלמנהלי תיקים קטנים/בינוניים אין את כל אותם קשרים עם בעלי השליטה בחברות שאת מניותיהן הם מחזיקים, אבל יש להם את יתרון הזריזות.
2. יתרון הזריזות מאפשר להם לצאת במהירות מנכסים שמתחילים להיראות גרועים, וגם להיכנס יחסית מהר לנכסים איכותיים או מבטיחים, דבר שהמוסדיים מתקשים או לא יכולים כלל לבצע, כי לאן שהם יילכו הם יקחו את השוק איתם.
3. למנהלי תיקים יש יכולת לעבוד עם "פינצטה", כלומר לבחור מניות מועטות אבל איכותיות, אגחי"ם בודדים אבל עם יחס תשואה/סיכון עדיפים, בעוד שהמוסדיים מתקשים בכך, בעיקר עקב מאסות הכסף העצומות אותן הם מנהלים.
4. למנהלי תיקים יש יכולת לתפור לכל לקוח חליפה שמתאימה בדיוק עבורו, בעוד שהמוסדיים חייבים להתפרס על פני השוק כולו, עבור כלל לקוחותיהם, כי הרי אינם יכולים או רשאים להעדיף את קרן ההשתלמות של יוסי מרמת גן על פני כספי ההשתלמות של מתילדה מאבן יהודה, וכנ"ל בכל הקופות הציבוריות שהם מנהלים.
5. כל מנהל תיקים היה מעדיף לנהל כמה שיותר כספים עבור כמה שיותר לקוחות, אולם באופן פראדוקסלי, ללקוחות שלהם יש אינטרס כי למנהל התיקים יהיו כמה שפחות לקוחות, ע"מ שתיקו האישי יזכה לטיפול אישי יותר.

לסיכום, זה בערך ההבדל בין לקחת עו"ד פרטי ואיכותי, לבין לקבל מישהו מהסנגוריה הציבורית.