שלום שחקן
אשמח את חוות דעתך ושל החברים האחרים על האסט' הבאה:
קראתי בספרו של גרהאם את שיטת מיצוע הערך הקבוע. בקצרה, מציע הכותב, למי שאין לו מיומנות בחירת מניות בפינצטה, לרכוש מדד מרכזי (נניח S&P 500) בסכום קבוע כל חודש בחודשו. כך יוצא שהוא רוכש יותר סחורה בשפלים ופחות סחורה בשיאים. כך יוצא שמבוצע מיצוע ערך קבוע של המדד שהוא מחזיק. ע"פ גרהם שיטה זו י\מנצחת את מומחי ההשקעות והשוק בהרבה מקרים.
בהקשר אחר, שמעתי על תיאוריית כלבי הדאו שתומכת (בתמצית) בבחירה של קבוצת מניות מתוך מדד הדאו גונס, המחלקות את הדיבידנד הגבוה ביותר. לפי מה שהבנתי תיאורייה זו הוכיחה עצמה בתקופות מסויימות אך באחרות לא הצליחה להשאי תשואה גבוהה יותר מזו של השוק.
חשבתי לשלב בין שתי התיאוריות ולבצע מיצוע ערך קבוע על מדד תל דיב 20. קרי לרכוש כל חודש בסכום קבוע את המדד הזה.
בקובץ המצורף עשיתי השוואה פשוטה בין מדדי תל דיב 20, ת"א 25 ות"א 100 ב-3 שנים האחרונות שהיו שנים של שיא, משבר ויציאה ממשבר (אולי?). מבחינת תנודתיות. מדד תל דיב 20 ספג ירידות חדות פחות או יותר באותו שיעור לאלו של ת"א 25 ות"א 100. אבל בשורה התחתונה נראה שמדד התל דיב 20 מנצח. כמו כן, אני מניח שהנתונים בגרף אינם מתואמים דיבידנד - כלומר אני מניח שבשנים האלו החברות במדד תל דיב 20 חילקו יותר דיבידנד (על כל יח' החזקה) מאשר חברות ת"א 25 או ת"א 100. כלומר התשואה בתל דיב 20 הייתה גבוהה עוד יותר, אם נוסיף את הדיבידנדים שחולקו. יוצא שלמעשה מדד התל דיב 20 מנצח בגדול.
אשמח לתגובות והארות לרעיון הזה של מיצוע ערך קבוע של מדד תל דיב 20.