ציטוט פורסם במקור על ידי jsphs7
אלון תודה על התשובה.

אחדד את שאלתי: המצב: אג"ח א נסחר מעל הפארי וערבות בנקאית ויש לשלמו 40 מליון ש"ח בקרוב בכל אחת מהארבעת השנים הבאות בחודש ספטמבר.

בנפנופי ידיים ולא בחשוב מדויק לאחר השלמה העסקה מול פישמן ישארו משהו כמו 70 מליון ע.נ ג שידרשו כ- 20 מליון ש"ח בשנה בחודש פברואר של השנים 2011 -2015.

אג"ח ב, בהנחה שכרגע שמים בצד את מה שבן דב מחזיק יש לשלם בתשלום בחודש ספטמבר של 2013. מדוב רעל משהו כמו 320 מליון ש"ח כולל ההצמדה.

הנכסים כרגע מתכלים על פרעון של א ו- ג.

אילן העביר חלק מהחזקותיו בסאני לטובת טאו.

המסקנה מכל הדברים הללו היא שללא שנוי מהותי החברה לא תוכל לשלם את החוב ב- 2013.

אתה מדבר על תשואה של 42% ב- ב מול 19% ב- ג.

אני טוען שהחשוב הנכון יותר הוא המרת חלק מאג"ח ג באג"ח ב מבלי לשנות במידה ניכרת את מחיר השוק. מספיק שהחברה תמיר 100 מליון ע.נ ג בתמורה ל- 220 מליון ע.נ ב על מנת לשנות לחלוטין את תמונת המצב.

החברה יכולה לבוא בדין ודברים עם צד ג (נניח מוסד בנקאי) שיעשה בשבילה את העבודה. היא תעניק לו מזומן או \ ואגרות ג והוא יאסוף משך שנה בשוק ובסופו של יום תתבצע עסקה מתואמת מחוץ לבורסה. משך האסוף לא חייב בהודעות מאיה - אלא רק העסקה המתואמת.

אם היית צריך לנחש, מי זורק אג"ח ב בפחות מ- 40 אג לשוק. ברור לי שזה ניחוש.

דבר ראשון הציין כי אכן כמו שכתבתי בעבר - אני מדגיש שוב ושוב - כי ללא שינוי מהותי בחברה היא לא תוכל לשלם את החוב ב- 2013.

אך לכל אורך הדרך אני טוען כי לא נצטרך לחכות כלל ל-2013 ומטרת ההשקעה היא לא קבלת התשלום, אלא לחלופין - המתנה לתשלום בסדרות האחרות (שמובטחות ע"י המזומן שהחברה קיבלה במסגרת העסקה).

להערכתי כאשר מועד התשלום התקרב ומשקיעים יראו כי ניתן לקבל את התשלום (פרעון חלקי) בסדרות האחרות, הדבר ימשוך את מחיר השוק של סדרות אילו למעלה. דבר זה כשלעצמו ימשוך גם את מחיר השוק של סדרה ב' (ובגלל מקדם התשואה ופער התשואות הגדל בין הניירות - פוטנציאל הרווח בסדרה ב' גדול יותר.

כמו כן במידה ויהיו בעיות, הסדרה בתשלום הבודד והסדרה בתשלומים שוות בחוק ולכן מי ששילם מחיר נמוך יותר - סביר יותר שיצא עם רווח.

מה שאתה מציע מבחינה תאורטית הוא נכון - השאלה אם החברה תצליח לעשות זאת...

מהצד השני היא תכנס לבעיה אחרת - אם היא תחזיר את החוב למסחר בעת התשלום היא תצטרך לפרוע אותו. כרגע בגלל שהמחזיק זה חברה בבעלות מלאה של טאו, התשלום זה מעבר של כסף מכיס אחד לשני, מה שמאפשר לה לשלם ולקבל את הכסף חזרה דרך חברת הבת.

אך זה עדיין יהיה מוצדק אם מחיר החוב בתשלומים ימשיך לעלות (מה שצפוי ככול שנתקרב לפדיון).

העניין של האיסוף והדיווח גם הוא משהו שרציונלי - למעשה ניתן להניח כי החברות של פישמן לא אספו את אג"ח ג' מתוך כוונה לבצע השקעה באג"ח אלא לצורך איסוף למטרת העסקה שהוסכמה מראש ופשוט דווחה בדיוק כמו שאתה מתאר - כך שזה לא דמיוני להניח כי טאו לא תעשה דבר דומה שוב.


בקשר לניחוש של מי זורק אג"ח ב' ב- 40 אגורות:

ישנם שתי סברות -

אחת - בן דב מוציא את המשקיעים הגדולים לפני הודעה על יציאה להסדר - מה שיביא לירידה ניכרת במחיר הנייר. כמובן שאם הדבר נכון יהיה קשה להוכיח את זה ומעבר לכך מדובר על קנייה עצמית של אדם פרטי (לא החברה עצמה) ובמחיר שוק - כך שאין בזה פסול למעשה.

המטרה - שמירה על יחסים טובים עם בעלי היכולת...

שתיים - משקיעים קטנים שיוצאים משני סיבות: (א) קנו בעקבות הודעת הקנייה, ספגו הפסד ובורחים. (ב) קנו במחירים נמוכים יותר ומממשים לאחר שנפגעו/נשחקו.

אם הייתי צריך לנחש - אני מניח שמדובר בשילוב של השניים.
בהחלט ניתן לראות כי החברה ובן דב מכינים את הקרקע למסגרת של הסכם.

אם נסתכל על העבר הקרוב - אז ראינו כי חברות לפני הסדר קונות חוב במחיר נמוך בשביל לאפשר ויתור שלו במסגרת ההסדר. הדבר נראה טוב מה גם שנותן כוח מיקוח בידי החברה.

אך אם הייתי צריך להמשיך לנחש מתי זה יקרה - אז למרות שניראה כי הם מכינים את השטח, עדיין לא נראה שהם הגיעו למצב של ויתור ולדעתי נעשה מאמץ גדול ע"י בן דב לשמור ולתמוך בחברה (כמובן מתוך אינטרס - שכן הדבר יגרור ביקור גדולה אליו שיכולה להזיק לו בחברות האחרות).

אז כמו שאמרתי מההתחלה - בניגוד להשקעות אחרות, השקעה זו אינה בסיכון נמוך שכן אכן יכול להיות מצב של פירוק (שלא יטיב עם המשקיעים), אך הסבירות המיידית לכך נמוכה וההשקעה צריכה להיות עד לסמיכות לתשלום הבא בסדרות האחרות ובחינה של ההמשך רק אז.