כזבי בת צור היא בחינת הכזב הבא מהצרות של האנוכיות.

התורה אינה סיפורי הסטוריה אלא באה לספר לנו על משמעות פנימית ועמוקה הקשורה לנפש האדם.
רשב"י מזהיר אותנו בזוהר בפרשת בהעותך לבל נלמד את התורה רק במובנה החיצוני. ואומר שכל מי שלומדד את התורה רק מצד הלבושים שהם סיפורי התורה, טוב שתיפח רוחו.

ובכן: ישנה נקודה אמונית באדם הנקראת משה רבנו(הנקרא בזוהר רעיא מהימנא- רועה האמונה).
ישנה נקודת הקנאה הנובעת ממידת הדין שהיא בחינת פנחס ולכל אחת תפקיד בנפש האדם.
העניינים ארוכים, רק שאני מבקש להראות שיש גם צד נוסף וחשוב ביהדות, שאסור להזניחו ולשימו בקרן זוית.


אין בדברי כדי להוריד בדברי הכותב הקודם שגם הם דברים חשובים ביותר.