והתשובה לעמית1:

רווח הון (או כמו שאני נוהג להגיד - גריפת הון, שכן גם פדיון מבטה רווח הון, אך אנו מתכוונים לרווח הון שלא בפדיון) שאני מתייחס אליו הוא אכן רווח ההון שניתן להשיג מעליית מחיר האגרת בשוק.

ברור לך שכאשר מחיר השוק רחוק ממחיר הפארי יכולת גריפת רווח ההון גבוה יותר (הדבר בה לידי ביטוי בהורדת תשואת השוק להחזקה) - לפחות ברוב המוחלט של המקרים.

מה שחשוב לבדוק זה האם יש הפרש בין מחיר השוק למחיר הפארי (או לחלופין שהמח"מ ארוך) אך הנייר נסחר בתשואה גבוהה.

כאשר התשואה על הנייר תרד, ככל שהמח"מ ארוך יותר - יכולת גריפת ההון שלנו גדולה יותר.

בקשר לשאלה (2) - כן (להוציא אגחים להמרה). אך המינוח הנכון הוא לאג"ח בניכיון, תמחור חסר מדבר יותר על שווי אמיתי מול שווי שוק, למרות שבדרך כלל יש הקבלה בין השניים.

אגחים מגיעים למצב כזה בגלל אמונה רווחת בשוק, תשואה נדרשת לעומת סיכון ועוד שלל גורמים שהזמן קצר מלדון בהם (והם משתנים מנייר לנייר).

חשוב להדגיש כי אג"ח שנסחר בניכיון גבוה גם יכול להיות מתמחר גבוה - בסופו של דבר תמחור חסר/עודף זה משהו שבנוי על אמונה אישית של משקיע והוא יכול להשתנות ממשקיע למשקיע (שכן אם לא, לא היו מבוצעות עסקאות בשוק לעולם) ומה שקובע בסופו ש לדבר זה רק התוצאה הסופית...

בנוגע לשאלה השלישית - שוב בדיוק כמו תמחור חסר יש סיבות רבות לכך.

לדוגמה יש היום אגחים קונצרניים (שלא להמרה!) שנסחרים בתשואה שלילית! כלומר מי שמשקיע בהם לפדיון ,יפסיד" כסף...

אז למה מחזיקים אותם? אחת הסיבות יכולה להיות בסופו של דבר שרוצים לשמור על ערך הכסף (שכן הם צמודי מדד) בסיכון אפסי (מדובר על חברות ענק שאין סיבה ממשית שלא יעמדו בתשלומים) ולכן משלמים אליהם פרמייה כביטוח על הכסף.

אך אני מסכים שאין בכך הגיון.

דרך אגב - תמחור יתר אינו אומר תמיד שההשקעה נידונה לכישלון או להפסד.

לדוגמה אג"ח של ממשלת ישראל נסחר בפחות מאחוז תשואה (צמודת מדד) - אז המשיקע ככל הנראה יראה את ההשקעה שלו (הקרן) מתכווצת לפני הפדיון (כאשר הרביית בשוק תעלה) אך בסופו של דבר - ערך הקרן שלו ישמר לפדיון ואפילו יניב מעט רווח!

מקווה שזה ענה על הכל, אם החסרתי משהו או שמשהו לא מובן ניתן להעלות המשך לשאלה או בקשה להבהרה בנוגע למה שכתוב...