שלום לכל המגיבים,
אני שמח שדבריי משמחים את הקוראים. אני עוד יותר שמח שמקשים עליי קושיות.

חז"ל לימדו אותנו, שיש להשיב לכל שאלה. אל לנו להרתע משאלות. נהפוך הוא. כל הגמרא (התלמוד הבבלי) רצוף קושיות-סוגיות עד אינסוף, וכל האמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים, האחרונים ואחרוני האחרונים מתפלפלים ומנסים לרווח את פסוקי התורה, ולהוציא את ההלכה בצירוף התורה שבעל פה.

רש"י, רמב"ם, רמב"ן, הגר"א-הגאון רבי אליהו מווילנא, הבן-איש חי, "הכלי יקר", אב"ע-רבינו אברהם אבן עזרא וכו'. אלו עמודי עולם בחינת :"לאורם נלך".

ועל כן, בטרם צצות קושיות, יש פשוט ללמוד את התורה "הדק היטב, היטב הדק" ולבדוק אם הפרשנים התייחסו לשאלות שאנו שואלים.

[אני יכול להקשות למשל את הפסוק הבא:"וימת נדב ואביהו לפני ה' בהקריבם אש זרה..ובנים לא היו להם (ג-ד). מדוע נאמר "וימת" בלשון יחיד?!!? , ולא "וימותו" לשון רבים?" טעות "סופר"?!. וודאי שלא. יש ביאור לכך אצל הפרשנים. אם תרצה אבאר לך. ]

ולעצם 2 השאלות שנשאלתי:

1) באשר לחילוף שבין דעואל לרעואל, כבר עמד על כך הרמב"ן לפני יותר מ-700 שנה.
הרמב"ן הוא רבי משה בן נחמן, (1194 - 1270) מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.

וזו לשונו: "והשנוי בשם אבי הנשיא לבני גד,בעבור כי המנהג בלשון הקודש לשנות השמות, בטעם שווה, כמו זרח (להלן, כו יג) וצוחר (בראשית מו י) מלשון כצמר צחר (יחזקאל כז יח). ונקרא דעואל, שידע את האל, רעואל, ששם רעיון ליבו באל, כמו ולי מה יקרו רעיך אל (תהלים קלט יז) , בנת לרעי מרחוק (שם פסוק ב) , והיו קוראים האיש ההוא בשני שמות ולכן תזכרנו התורה בשניהם.


2) לגבי השאלה השנייה, רש"י מפורש על הפרשה כותב. "נקוד על אהרון לומר לך, שלא היה במנין הלווים(ולכן גם הפועל בלשון יחיד, תוספת שלי על רש"י). יתירה מזו, הגמרא במסכת בכורות (דף ד) מתייחסת לשאלה זו. "השפתי חכמים" בביאור לרש"י מבאר יותר. אם לא תמצא אותו, אסביר לך.

חזק ואמץ,
א' כהן