שם במה שלום,
א. לגבי המודל הצ'יליאני, אם לתמצת זאת למשפט אחד: "ככל שאתה מבוגר יותר הקטן את רמת הסיכון".
עקרון המודל הוא קביעת קבוצות גיל ורמת סיכון בהתאם , כל אדם יהיה זכאי לשנות את המסלול כהבנתו וכרצונו בשונה מברירת המחדל שתיקבע לגביו עפ"י המודל.
ב. מכיוון שאנו בפורום אג"חים אצטמצם לתחום זה .
הבחירה בין אג"חים סולידיים לבין אלה שבסיכון נמוך/בינוני/גבוה מושפעת כמובן לפי רמת הסיכון שמוכן המשקיע לקחת כשמול זה עומד נתון התשואה (סיכון גבוה=תשואה גבוהה). אך בנוסף יש חשיבות למידת יכולתו / הבנתו / רצונו של המשקיע לעקוב אחרי הנתונים המשתנים ולפעול בהתאם.

בעקרון, המשקיע הסולידי שאינו בעל עניין / יכולת למעורבות משמעותית בתיק ההשקעה יכול (וצריך לדעתי) ללכת בכיוון של אג"חים סולידיים / בסיכון נמוך ובהנחה שהוא נשאר איתם עד פירעון, במצב זה אפשר לרכוש את האג"ח ו"ללכת לישון" עד לפירעונו.
חשוב להדגיש שגם באג"ח סולידי יש תנודתיות ויתכן בהחלט מצב שבמשך תקופת חייו של האג"ח יהיו הפסדי הון או רווחי הון, אבל נקודת המוצא היא שבנקודת הפירעון אנו יודעים בדיוק כמה נקבל ולמעשה זה נתון התשואה לפדיון ברגע רכישת האג"ח.

כללי למדי ומקווה שסייעתי במשהו.

בהצלחה.