הי דמקה.פורסם במקור על ידי דמקה
הגעתי למסקנה שקביעת האופציה על פי המחיר היא דרך טובה. בתחילת החודש אני מתמקד באופציות באזור ה 50-70 ש"ח. בהמשך החודש, אני עולה לאופציות יותר יקרות, כי צריך הגנה. בכל אופן, אני גם בודק כל הזמן את המרווח מהמדד באחוזים וגם מפעיל שיקול דעת. למשל, עכשיו אני נמצא על C1260, ושיקול הדעת שלי אומר שזה בטוח למרות שזה "רק" 7.6% מהמדד, וזאת מהסיבה שאחרי כל כך הרבה עליות, הסיכוי להגיע לשם (בינואר) הוא לא ריאלי, מה עוד שזה מעבר לשיא ההיסטורי. והמחיר של האופציה הזו אכן משקף את הסיכון הנמוך.
מחיר האופציה נותן שיקלול טוב. כי אם למשל היינו בתקופה של סטיות תקן גבוהות, אז מחיר האופציה היה אוטומטית מרחיק אותי יותר.
לגבי הנקודה שבה צריך להיפטר מאופציה, אני מאמץ את הכלל של שחקן (כפול ממחיר המכירה המקורי + הרווחים שהצטברו ברגל).
כטריגר StopLoss אוטומטי, עבור אופציות שערכן כ 50 ש"ח בערך, אני נותן טריגר של 180 ש"ח (ולימיט של 240 ש"ח). זאת אומרת שאם בתוך יום המסחר, נניח הלכתי לאכול צהרים, ופתאום האופציה קופצת יותר מפי 3, מבחינתי אני בחוץ. אני לא מכפיל ולא רודף אחרי המדד, כי מי שעשה את זה בימי הנפילות הגדולות רק הגדיל את הנזקים שלו. אני מעדיף לספוג הפסד מבוקר ולטפס על הגדר. מכיוון שהרגל השניה במקרה הזה מרוויחה, עשיתי חשבון שההפסד שקול לחודש רווח.
וחשוב לציין לכל מי שקורא: שוקת רחבה אינה אסטרטגיית פלאים. היא דורשת עבודה ותחזוקה. יש סיכונים וצריך להפעיל שיקול דעת ומחשבה. היא מתאימה למי שמצליח לחנך את עצמו להסתפק במועט, מי שלא מחפש את האקשן והמתח, ולא נכנע לפיתויים. יש תקופות ארוכות שהאסטרטגיה משעממת, וזה המצב הכי טוב. ולכל אנשי ה"רציו" למניהם, ומחפשי ה 20% בשעתיים אני אומר מראש, זה לא בשבילכם.
הגב עם ציטוט