הפוקוס כעת עלאפריקה אבל היא לא היחידה.
בשנה האחרונה היו כמה סוגי הסדרים:
א) דחייה של קרן בתמורה לשפור ריבית (צים).
ב) חברה בספק פשיטת רגל (אפריקה)
ג) חברה בפשיטת רגל (אסים א מול ב).
באסים לדוגמא האג"ח סטרייט קיבל המרה טובה יותר בהמרה לאג"ח ארוך ביחס לחברו שקיבל יותר המרה למניות. האג"ח הקצר וגם הסטרייט קיבל עדיפות.
מצד שני ההחלטה תלויה באיזה שער קונים. אם אג"ח סטרייט נסחר ב-40אג והאגרת להמרה ב- 20אג שכל אחד יעשה מראש את החשובים שלו.
אפריקה: כשאג"ח כ"ב נסחר ב-30אג אג"ח י"א נסחר ב-50+אג? האם בשורה התחתונה הפער של י"א הצדיק את המחיר הכמעט כפול? בדיעבד ממש.
מסקנתי היא שאם הפרשי המחיר ביחס לפארי הם גדולים (השוק מתמחר סכנה) קנה את האג"ח בעל היחס הגבוה ביותר בין פארי למחיר האגרת תוך שקלול המח"מ.
מרגע שחברה מבקשת הסדר וכל האג"חים מתיישרים באותו המחיר מכור את הארוך וקנה את הקצר (מקסימום שילמת כפל עמלה).
להבנתי, בחברה שהיא קרובה לחדלות פרעון העדף את האג"ח סטרייט כי בהסדרים האחרונים - הן קבלו הטבה בהמרה לאג"ח ביחס לכמות המניות.
ככלל, מבין "המסוכנות" אני מעדיף אג"ח של חברות גדולות יותר:אפריקה, כלכלית, דלק נדל"ן, טואוור על פני חברות עם חובות של 40-50 מליון.
אני מאמין שאחרי שלבייב חטף מה שחטף רבים לא יבקשו הסדר טרם שיחפשו איך הם נחלצים בכוחות עצמם. ללא הפוקוס שהיה עלאפריקה מאוד יתכן שהחברה היתה מצליחה להעביר הסדר הרבה יותר פוגעני (יחס המרה למניות, ריבית אג"ח חדש, בטחונות, המרה חלק בשטרי הון לא צמודים ולא נושאי ריבית, שאר מריעין בישין).
עדאפריקה, היו יותר מדי הסדרים בהם המוסדיים התפשרו מהר מדי (כל מוסדי מחזיק בכמה עשרות מליוני ע.נ וגם הוא רוצה הסדר והביתה). ולכן, בעת הזאת אני מעדיף דלק נדל"ן כ"ה או ה, כלכלית ז,ו,ה,ח על פני הרבה אגרות אחרות שנסחרות סביב ה-70אג.
בתחילת השנה היה גן עדן אמיתי, היום מה שזול - זול מסיבה טובה.
יש לבדוק כל נייר פעם ופעמיים.
הגב עם ציטוט