קרן ההשתלמות עומדת ככלי חיסכון ייחודי בנוף המוצרים הפיננסיים, ומספקת יתרונות משמעותיים אל מול מכשירי חיסכון פנסיוניים דוגמת קרן פנסיה וקופת גמל להשקעה. בעוד מכשירים פנסיוניים מיועדים בעיקר לטווח הארוך מאוד (גיל פרישה) ומטילים מגבלות כבדות על משיכת הכספים, קרן ההשתלמות מציעה גמישות חסרת תקדים. נזילות זו, המאפשרת משיכת הכספים ללא קנס או מס לאחר שש שנים בלבד, הופכת אותה לאפיק אידיאלי לצבירת הון ביניים - בין החיסכון השוטף לצרכים מיידיים לבין החיסכון לגיל הפרישה.


נזילות, גמישות, ופטור מלא ממס רווחי הון
היתרון המרכזי של קרן ההשתלמות הוא שילוב של פטור ממס רווחי הון עם נזילות יחסית גבוהה. בחיסכון פנסיוני רגיל, המשיכה מותרת רק בגיל פרישה (67) ומשיכה מוקדמת תגרור לרוב קנסות גבוהים ואובדן הטבות מס. לעומת זאת, בקרן השתלמות, הכספים והרווחים הצבורים עליהם הופכים לנזילים ופטורים לחלוטין ממס רווחי הון (25%) לאחר 6 שנים (או 3 שנים לצורך השתלמות, או אם העמית הגיע לגיל פרישה). פטור זה על רווחים שנצברו עד תקרת הפקדה מוטבת הוא הטבה פיננסית משמעותית המעניקה לקרן ההשתלמות יתרון תשואתי מובהק על פני קופת גמל להשקעה או חשבון חיסכון בבנק.


יתרון המס לעצמאים: הכרה כהוצאה שאינה קיימת במכשירים אחרים
עבור עצמאים, קרן ההשתלמות מציעה הטבה יחידה במינה שאינה קיימת במכשירים פנסיוניים אחרים: הכרה בחלק מההפקדה כהוצאה מוכרת (ניכוי) לצרכי מס הכנסה. עצמאי המפקיד לקרן השתלמות מקטין את ההכנסה החייבת שלו ומפחית את נטל המס הכולל, וזאת בנוסף לפטור ממס רווחי הון. בניגוד לכך, הפקדות לחיסכון פנסיוני (קרן פנסיה/קופת גמל) מציעות בעיקר הטבת מס במועד המשיכה (הטבת קצבה פטורה ממס), ואינן מעניקות את הניכוי המיידי הזה על ההפקדה עצמה, פרט להפקדות לקצבה מזכה (שמיועדות לטווח הארוך). יתרון זה הופך את קרן ההשתלמות לכלי לתכנון מס מיידי וחשוב ביותר עבור עסקים קטנים ובינוניים.


גמישות השקעה והיעדר תלות בפרישה
לבסוף, קרן ההשתלמות נהנית מגמישות גבוהה בתחום ההשקעות ובשימוש בכספים. הכספים אינם מיועדים בהכרח לקצבת פרישה; ניתן להשתמש בהם לכל מטרה כעבור שש שנים – בין אם לרכישת דירה, שיפוץ, פתיחת עסק או מימון לימודים. בניגוד לכספי פנסיה וגמל, המחוייבים לשמש ברובם המכריע לקצבה חודשית לאחר הפרישה (בכדי ליהנות מהטבות המס), קרן ההשתלמות היא סכום הוני שנזיל לחלוטין. גמישות זו, יחד עם היכולת לעבור בין מסלולי השקעה שונים (מנייתי, אג"חי, סולידי), מאפשרת לחוסך להתאים את רמת הסיכון והתשואה לצרכים האישיים שלו לטווח הביניים.