פורסם במקור על ידי
מנחם
שמה היה ברינה, והיא הגיעה מכפר קטן באזור מוגילב של האימפריה הרוסית, במה שכיום הוא בלארוס.
בצעירותה הייתה מאורסת לגבר בשם הרשל, שעזב לאמריקה עם הבטחות וחלומות. שנה לאחר מכן, הוא שלח כסף למעברה. בימים ההם שלפני דרישות הויזה, היא עלתה על ספינה להצטרף אליו, נשאה רק תקווה לחיים טובים יותר.
הם נישאו והתיישבו באמסטרדם, ניו יורק - לא העיר הזוהרת, אלא עיר טחנה קטנה. ברינה ילדה להרשל שבעה ילדים: שש בנות ולבסוף בן. קראו לו איסור למרות שכולם קראו לו איזי
אבל החלום האמריקאי הפך לסיוט אמריקאי.
הרשל, שהיה סוחר סוסים ברוסיה, הפך לסמרטוטן באמריקה - אוסף גרוטאות ושאריות למכירה. כמה מעט כסף הוא עשה, הוא בזבז על אלכוהול והימורים עם חבריו. הוא היה ידוע בכל השכונה כעושה צרות ובריון. גרוע מכך, הוא היה אכזרי בבית - כל כך קר שהוא מעולם לא קרא לאשתו בשמה. הוא פנה אליה רק בשם "היי, את! "
המשפחה חיה בעוני מוחץ. ברינה, שלא יכלה קרוא וכתוב, עבדה באצבעותיה כובסת ועשתה כל עבודות שיכלה למצוא. אבל זה אף פעם לא היה מספיק. הילדים לעתים קרובות היו רעבים.
היא הייתה שולחת את איזי הצעיר לשוחט היהודי עם בקשה פשוטה: "בבקשה, תנו לי את העצמות שאתם כבר לא צריכים. "היא הייתה לוקחת את העצמות שהושלכו ומרתיחה אותן במשך שעות, מכינה מרק דק שהחזיק את משפחתה בחיים במשך ימים.
שנים לאחר מכן, בנה - הידוע אז בשם קירק דאגלס - נזכר באותם ימים: "כשהיה זה יום טוב, היינו אוכלים חביתות שעשויות ממים. כשזה היה יום רע לא היינו אוכלים בכלל "
אבל Bryna מעולם לא ויתרה. היא החזיקה את משפחתה יחד באמצעות כוח רצון מוחלט. והיא האמינה בבנה בעוז שקרתה תיגר על נסיבותיהם. כשאיזי דיבר על להיות שחקן - חלום מגוחך לילד עני ממשפחת סמרטוטים - היא עודדה אותו.
איסור דמסקי עזב את העיירה הקטנה והפך לקירק דאגלס. הוא הפך לאגדה הוליוודית, כיכב בקלאסיקות כמו "ספרטקוס", "נתיבי התהילה" ו"תאווה לחיים". אבל הוא מעולם לא שכח מאיפה הוא בא. והוא אף פעם לא שכח מי איפשר את זה.
בשנת 1949, כאשר קירק הקים חברת הפקות סרטים משלו, הוא נתן לה שם: Bryna Productions. לא אחריו. על שם אמא שלו.
בשנת 1958, ברינה הפקות הוציאה את "The Vikings", סרט אפי בכיכובם של קירק דאגלס וטוני קרטיס. זה היה אחד הסרטים הגדולים של השנה. וקירק החליט שאמא שלו צריכה לראות משהו.
הוא אחז בזרועה והוביל אותה לכיכר טיימס בניו יורק. בין האורות המהבהבים והפרסומות העצומות, הוא הראה לה פוסטר ענק לסרט:
"ברינה מציגה את הויקינגים"
השם שלה. האישה שלא ידעה לקרוא. האישה שהרתיחה עצמות למרק האישה שקראו לה "היי את! על ידי בעלה שלה. שמה היה על שלט חוצות בכיכר טיימס.
ברינה דמסקי פרצה בבכי אולי הדמעות הראשונות של אושר טהור שהיא בכתה בחייה הקשים.
בדצמבר ההוא, חודשים ספורים לאחר שראתה את שמה באורות, ברינה הלכה לעולמה בגיל 74. קירק היה איתה עד הסוף. המילים האחרונות שלה אליו היו פשוטות ואוהבות:
"איזי, בן, אל תפחד. זה קורה לכולם. "
אפילו במותה, היא עדיין ניסתה לנחם אותו.
קירק דאגלס חי עד גיל 103. הוא הפך לאחד הכוכבים הגדולים בהוליווד, מפיק, נדבן, ואביו של השחקן מייקל דאגלס. אבל עד מותו בשנת 2020, הוא תמיד אמר את אותו הדבר: כל מה שהשיג היה בזכות אמו.
האישה שלא יכלה לכתוב את שמה נתנה לעולם אגדה. האישה שלא היה לה כלום נתנה לבן שלה הכל והבן שהפך לכוכב דאג שהעולם יזכור את שמה
כל סרט שנשא את הכותרת "הפקת ברינה" היה מכתב אהבה מבן אסיר תודה לאמא שהאמינה בו כשהיו לו רק חלומות.
הגיע לה לראות את שמה באורות והבן שלה וידא שהיא תעשה זאת.
הגב עם ציטוט