הסכם יצוא הגז בהיקף של 35 מיליארד דולר מחיה מחדש את משק הגז ומעלה הילוך בפיתוח מאגר לוויתן והקמת צינור ניצנה • במקביל, מתחדדת המחלוקת בין משרד האנרגיה לאוצר: האם עתודות הגז של ישראל יספיקו לעשורים הבאים, או שהמרדף אחר יצוא יפגע בעצמאות האנרגטית שלה
גלובס
אתה נוגע בדיוק בנקודה בסיפור של לוויתן הוויכוח בין יצוא לביטחון אנרגטי
בעצם כל ההסכם של ה35 מיליארד דולר וקידום צינור ניצנה הם חדשות מצוינות לשותפות כמו ניומד ורציו, כי זה אומר שהן הולכות להרוויח הרבה יותר
אבל הפחד הגיוני הוויכוח בין משרדי הממשלה הוא האם נשאר מספיק בשר במאגרים כדי לכסות את צריכת הגז של ישראל לעוד עשרות שנים (50-60 שנה). אם נאשר ייצוא חסר מעצורים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו תלויים בעתיד באנרגיה יקרה יותר או מייבוא.
לדעתי, הפתרון הוא בהכפלת מאמצי הגילוי. אם יצליחו למצוא עוד מאגרים גדולים (כמו אנרגי שמחפשת כרגע)זה יפתור את הדילמה
נוכל לייצא בלי לפגוע בעצמאות האנרגטית. עד אז, זו באמת הליכה על חבל דק.
הדיון על לוויתן ומצרים תמיד מחזיר אותי לאותה נקודה מה האיזון הנכון בין ייצוא לביטחון אנרגטי
ברור שזה כסף אדיר שנכנס למדינה מתמלוגים ורווחים לשותפות וזה מנוף גיאופוליטי חשוב. אנחנו הופכים לשחקן משמעותי באזור וזה נכס אסטרטגי.
מצד שני אם לא נדחוף להרחבה משמעותית של ההפקה או לפיתוח מהיר של מאגרים נוספים כמו קטלן ותנין, אנחנו באמת עלולים להגיע למצב שאנחנו בולמים את הייצוא בגלל מגבלה של תשתית. המדינה חייבת לוודא שהכמות שמוקצית לשוק המקומי (ה-540 BCM) לא נפגעת בשום צורה ושתשתיות ההולכה בארץ יכולות להתמודד עם הגידול בביקוש המקומי ובייצוא במקביל. כרגע נראה שאנחנו עדיין מאוזנים, אבל בלי פיתוח נוסף נחזור לדיון מחדש עוד כמה שנים.
הרשאות
הגב עם ציטוט