מדוע נשים תמיד בדיכאון?

נשים הן, פשוט, יצורים דכאוניים יותר. לְמה אפשר לצפות מיצורים מתוסבכים כל כך?

את רוצה להתחתן, תמיד עם כלה וטקס שתכננת מאז שאת בת שמונה עם שמלה שראית בסרטים עוד כשהיית בת שש. כשזה קורה, על פי התכנון שלך הדבר היחיד שאת צריכה לוותר עליו הוא שם המשפחה שלך וזה גורם לך לתסבוך יתר.
הבלגאן במחסן בגארז עושה לך חררה למרות שמעולם לא ירדת לשם. את מוצאת את נחמתך בשוקולד בכמויות וגם מתלוננת שאת מתמלאת מזה. את יכולה להיות נשיאה, אבל לעולם לא תהיי משום שאת לא מוכנה לשלם את המחיר הכרוך בהתמודדות לתפקיד.
את רוצה "לחוות את האמהות שלך" אבל נכנסת לדכאון מזה שאת צריכה להכנס להריון לשם כך. את יכולה ללבוש טי שירט לבנה בפארק מים את למעשה גם רוצה בזה אבל פוחדת "ממה שיאמרו".
מוסכניקים משקרים לך כמו שהם משקרים גם לבעלך אבל רק את חיה בתחושה שהם מרמים רק אותך ובכלל כל העולם נגדך!

את ממש לחוצה לשירותים אבל לא תכרעי מאחורי סלע כי "מה יאמרו"
לעולם אינך מוצאת את עצמך נוסע לתחנת דלק אחרת רק כי השירותים בתחנה הזאת מטונפים מדי. את צריכה לעצור כדי לחשוב לאיזה כיוון לסובב את האום שעל הבורג. אותה עבודה, פחות שעות עבודה ויותר שיחות טלפון לאימא ולחברות ופחות כסף. הוצאתי 10 אלפי שקלים על החלקת קמטים שמחר יצוצו בשנית. שמלת חתונה עולה 5000 דולר, חליפה להשכרה – 100 דולר כי תמיד תמצא הפראיירית שתשלם

אנשים בוהים בחזה שלך בזמן שאת מדברת אליהם ואת עוד סובלת מזה. מצב הרוח משתנה תדיר בגלל מזג האויר, בגלל הבוקר טוב של הבוס, בגלל התנועה, ובעיקר בגלל שהחברה שלך לעבודה נראית היום מה זה טוב! (ובעיקר- טוב ממך)
שיחות טלפון מתארכות לבלי סוף ובסופה של השיחה את לא זוכרת מה היה בכלל בחצי שעה האחרונה. את יודעת דברים על מייבשי שיער, על לק לציפורניים, על השכנה והשכן, על חופשות אקזוטיות בהוואי, על מה היא אמרה ומה הוא עשה על מחירי ניתוחים פלסטייים בכל המכונים ובכל הגוף ועל עוד אלף שטויות חסרות תועלת. לחופשה בת חמישה ימים, את צריכה ארון שלם בתוך שש מזוודות שבסוף תשתמשי רק בעשירית מהבגדים. אם מישהו שוכח להזמין אותך לאן שהוא, הוא או היא מיד האויב שלך לנצח אגב, הוא וכל משפחתו ושארית צאצאיו וכל זרעו לעולמי עד.

התחתונים שלך עולים 999.99 ₪ לשלישייה. שלוש זוגות נעליים מספיקים לך בהחלט לשלושה ימים. תמיד יש לך בעיות סטרפלס בפרהסיה. את מסוגלת לזהות קמטים בבגדי הזולת גם אם הם יצאו זה עתה ממגהצה. מידי בוקר את צובעת את עצמך בצבעי הסוואה, אותם את מורידה רק בערב ושוב כדי לצבוע את פניייך למחרת. שום תספורת לא תהיה מספיק טובה למעלה מחמש דקות תמימות. את צריכה לגלח הכל (!). את לא יכולה לשחק בצעצועים כל החיים. ארנק אחד וזוג נעליים אחד – בצבע אחד – משמשים אותך בערך לחצי יום לכל היותר

תמיד תהיי מתוסכלת בלי שום קשר לאיך שהרגליים שלך נראות. אתה לא יכולה 'לסדר' את הציפורניים שלך עם אולר. אין לך את החופש לבחור אם את רוצה לגדל שפם, כל עוד את לא חיה בגרוזיה (אופס, גיאורגיה). את לא יכולה לקנות מתנות לראש השנה בכ'ח אלול לכ'ז קרובי משפחה תוך כ'ו דקות.