ליאור היקר
אומרים-אל תדון אדם, אלא אם עמדת במקומו...
אינני יודעת מה גילך , מצבך המשפחתי, האם אתה הורה לילדים או לא.
ללא ספק, כאשר הורה אינו יכול לספק את צרכיהם הבסיסים של ילדיו בפרט ומשפחתו בכלל- זה רגע שבירה קשה מאוד.
אוכל-זה צורך קיומי ובסיסי. ביגוד, הנעלה , חינוך ותרבות, בידור ומגורים נאותים- גם אלו דברים חשובים, המשתלבים ונארגים
לכדי איכות חיים ומהות החיים של אדם.
מה שלא סופר לך בכתבה- אלו חיבוטי הנפש של אותה משפחה, המלחמה היום-יומית עם חשבונות מים, חשמל, ארנונה , טלפון,
שלא לדבר על האוכל, הכלכלה, ויתר צרכי המשפחה.
ה- "מילקי" - לדעתי הוא דרכם לומר- שכאשר לא עלה בידם, לקנות מוצר טעים ולא יקר זה -שנועד לילדיהם, והם נאלצו לחשוב
ולהכריע בין קניית המילקי לבין דבר אחר, כאן קרה השבר הגדול.
זהו רגע ההתפכחות הנורא.
הרגע שמבינים שהגיעו מים עד נפש, ויש לעשות מעשה.
והם החליטו להגר לגרמניה, או קנדה או אוסטרליה או...לא חשוב לאן.
אני חושבת שלא הם חטאו.
אני חושבת שמדינת ישראל, האטומה למעמד התחתון, ולמעמד הביניים, וגוזרת לאורך כול שנות המדינה, גזרות שאין ציבורים אלו
יכולים לעמוד בהן- היא זאת שחטאה כלפי אזרחיה. היא זאת שעליה ניטל לשאת באשמת הגירת אזרחיה.
כאשר שרי אוצר, הם החברים הכי טובים של האלפיון העליון, והעשירון העליון, -ויעשו הכול לעזור להם למלא עוד יותר את כיסיהם
ואת חשבונות הבנק שלהם- על מה ולמה נלין על האזרח הקטן, המשלם מיסים בעור שיניו ?
אתה הבנת את זה, ליאור ?
אני מאוד מקווה.
הגב עם ציטוט