יש סיבה לכך שכלכלה ופסיכולוגיה מוגדרות שתיהן יחד תחת אותה קטגוריה אקדמית של מדעי החברה. הפסיכולוגיה גורמת לאנשים לנהוג באופן מסוים בהתנהלות הכלכלית שלהם, ואילו השינויים בכלכלה משפיעים במידה רבה על הדרך שבה אנשים חושבים ומתנהגים. זו אחת הסיבות שבגינה אנחנו מייחסים חשיבות רבה למדדי הסנטימנט השונים, בין אם הם אלו שמתארים את התחושות בקרב המגזר הפרטי ובין אם את מה שחש הסקטור העסקי. הגרף המצורף למטה מתאר את הערכת המצב הכלכלי בעבר ובעתיד כחלק מסקר אמון הצרכנים. הציבור בישראל סקפטי. כפי שניתן לראות בגרף, המגמה בציפיות לגבי המצב הכלכלי במשק הבית ובמדינה לשנה הקרובה נמצאת בירידה מתמדת (מגמה שהחלה עם תחילת ביצוע הסקר ב 2011). הציבור פסימי יותר לגבי העתיד הכלכלי במדינה מאשר לגבי זה של משק הבית.
במילים אחרות, הציבור אומר :"אנחנו דווקא מרגישים בסדר לגבי מצבנו הכלכלי, אולם חוששים לגבי ההתפתחויות במשק. לפיכך, אולי מוטב שנמתין כעת עם הקניות עד שנרגיש קצת יותר בטוחים מבחינה הכיוון הכללי של המשק". הציבור לא רק אומר, אלא גם עושה. כמעט כל נתוני הצריכה שהתפרסמו בשבוע האחרון מצביעים על אותה מגמה של סטגנציה שהחלה כבר לפני כמה חודשים. המכירות של רשתות השיווק ירדו ברבעון האחרון ב 0.8% ומכירות המזון ירדו אף הם באחוז, לעומת עליות מינוריות שנרשמו ברבעון השלישי (השוואה מעט מטעה מאחר והחגים חלו ברבעון השלישי).
וכשלא קונים, גם לא צריך לייצר. הייצור התעשייתי עלה בין החודשים ספטמבר לנובמבר בשיעור שנתי של 8%, אלא שמרבית העלייה מיוחסת לתעשיית הייטק. בשאר ענפי הייצור נרשמה מגמה מעורבת עם עלייה קלה. מטריד מכל אלו, הם הנתונים הקשורים לתעסוקה ולתפוקה. בתקופה הנסקרת נרשמה ירידה של 0.4% במספר שעות העבודה. לזה מתווסף הנתון של מספר משרות השכיר שנותרו ללא שינוי גם בתקופה הזו.

כפי שניתן לראות בגרף המצורף למעלה, מדד משרות השכיר בתעשייה נמצא באותו מקום כבר כשנתיים. התעשייה לא צומחת, לכן היא גם לא מגייסת למרות שנתוני האבטלה מראים אחרת. קשה להצביע על גורם אחד שבגללו ביטחון הציבור ירד בחודשים האחרונים (נזכיר שוב, בניגוד למגמת השיפור בעולם). יתכן והתחושה הזו נובעת בשל ההערכה של מדיניות כלכלית מבולבלת וחסרת כיוון כפי שהיא באה לידי ביטוי בזיג זג שהפגינה הממשלה בקביעת התקציב והצבת יעדי הגרעון ושיעורי המיסוי. מכל מקום, בהמשך למה שנכתב בתחילת הסקירה, המפתח לשינוי טמון בהעלאת האמון של הציבור במדיניות הכלכלית. עד אז, נצטרך לצערנו להמשיך ולחוות דשדוש כלכלי וצמיחה בשיעור נמוך בהרבה מהפוטנציאל של המשק.
בנק ישראל לא יפחית בינתיים את הריבית. הנתונים האחרונים של שוק הדירות מראים על התחממות מחודשת, מה שעלול להרתיע את הבנק, למרות שהוא הצהיר כי בראש מעייניו נמצא שער החליפין ולא הדיור. עם זאת, שמנו לב שמספר גדל והולך של גורמים בשוק מתחילים להעלות את האפשרות הזו על סדר היום. כך או כך, הנתונים הנ"ל רק מחזקים את ההערכה שיחלוף עוד זמן רב עד שהריבית בישראל תעלה. למרות זאת, החלטנו השבוע לקצר את המח"מ של התיק השקלי שלנו. רק בחצי שנה אמנם, אבל בכל זאת קיצור לאחר תקופה ארוכה שבה המח"מ עמד על רמה שבין ארבע וחצי שנים לחמש. כמה סיבות הובילו אותנו להחלטה הזו. ראשית, השיפוע של העקום, שמהווה מבחינתנו אינדיקטור מהימן למחיר היחסי, ירד לרמה בה ביקר לאחרונה באמצע שנה שעברה. גם בהנחה שהריבית לא תשתנה, ירידת הפיצוי על אחזקה של המח"מ ארוך מהווה הרעה של יחסי הסיכון – סיכוי בטווחים אלו ולכן אנו מעדיפים כעת לקצר את המח"מ.

 סיבה נוספת שבגללה קיצרנו את המח"מ קשורה לתשואות של האג"ח המקביל בארה"ב. כזכור, לפני מספר חודשים צפינו את ירידת המתאם בין האג"ח המקומי לאמריקאי. כך אמנם היה. השווקים נפרדו להם והמרווח ביניהם ירד לרמות נמוכות למדי. מאז, תחזיות הצמיחה של ארה"ב עלו וההערכה הרווחת היא שהתשואות/ריבית יעלו במועד מוקדם מזה שנחזה עד עתה. לכן, אנו מעריכים שירידת התשואות בארה"ב היא זמנית ומהווה מבחינתנו זמן נוח לקיצור המח"מ בשל ההנחה שהמרווח המצומצם יגביר גם את התנודתיות בין השווקים בטווח הקצר. שאר החשיפות שלנו, באפיק המנייתי והקונצרני נותרו גבוהות וללא שינוי. נכתב על ידי עידן אזולאי