ציטוט פורסם במקור על ידי KobyG צפה בהודעה
3) KOBYG

לגבי הטכנולוגיה, ניתן לבצע שיפורים אבל בלי השקעה גדולה לא ניתן להחליף תהליך לליתוגרפיה יותר קטנה. בלי מעבר כזה הם לא יוכלו להיות תחרותיים בעוד מספר קטן של שנים. למרות זאת יש לטווח הקצר יותר סיכוי לרווח במידה ותראה לפני כולם את הנקודה שבה הם לא יצליחו לחתום חוזים ברווח. חברות בתחום מוכנות גם למכור בהפסד מאחר שמפעל ריק מפסיד אפילו יותר. כך שהודעות עתידיות על חוזים לא תמיד מוכיחות שהמצב תקין.
נקודת המבט שלי: להערכתי אג"ח ו של טאואר מתומחר בערכו ההוגן. טאואר היא חברה עם מצבת חובות גדולה שפועלת בשוק תחרותי מאוד שרגיש מאוד לשינויים בסנטימנט של הלקוחות. לטאואר אין מספיק רזרבות כספיות ושווי מזומן על מנת לעמוד מול חוסר בקוש למוצריה, מצד שני, לטאואר יש בעל שליטה שבעבר נרתם לעזרתה ואיפשר לה לעבור ללא חדלות פרעון את 2009 ואיילך. מצד שלישי, החברה לישראל דהיום היא גוף חזק פחות שמציע לשלוח לעזאזל בת אחרת בשם צים כך שלא הייתי בונה עליהם יותר מדי - עד גבול מסויים הם יעזרו מעבר שהחברה תפשוט רגל.

כך שהסתכלות צרה לטעמי היא שטאואר מתומחרת בערכה ההוגן ואני לא רואה יותר מדי מקום לתנועת האג"ח לפארי בזמן הקרוב. טאואר על כן היא חברת טכנולוגיה עם עלויות תפעוליות כבדות מאוד + עלויות מחקר ופתוח גדולות עם מפעלים בשלוש יבשות. אין לה מספיק רזרבות ויש לה חובות לשלם לבנקים, אג"ח ולספקים.

אי לכך, השקעה בטאואר היא השקעה בסכון והשוק נותן לאג"ח של החברה את התמחור בהתאם.

לעניין הטכנולוגי, ליתוגרפיה היא שלב מפתח ביצור פרוסות סיליקון (או דומיו) - הפעולה מגדירה את האזורים בהם יבוצעו השתלה של יונים אשר משנים את אנרגית פרמי של המל"מ (מה זה בדיוק אומר לא חשוב לפורום זה אבל מי שירצה יקבל הסבר) לחילופין מגדיר את האזורים בהם עכול (איפה תוסר שכבה (אחת או יותר) ואיפה לא), מגדיר אילו אזורים יהיו מוגנים בשטיפה ע"י כימיקלים \ מים, ועוד.

המרוץ של חברות השבבים מוגדר ע"י כלל אמפירי בשם חוק מור שנוסח בשנות ה- 60 של המאה הקודמת ע"י גורדון מור. הכלל קובע כי מספר הטרנזיסטורים יוכפל בכל ~ 18 חודשים בשבב בגודל נתון. למי שקל לחשוב על זה מדובר בגרף פחות או יותר לינארי כאשר ציר Y הוא לוגריתמי וציר X לינארי - קרי אם 2 הצירים לינארים אזי הפונקציה היא אקספונציאלית.

בחוכמה רבה טאואר תחת הנהלתו של ראסל ירדה מהמירוץ הדיגיטלי של ה- CMOS כי הבינה כי היא לא מסוגלת לנצח את ענקיות היצור דוגמאת TSMC במגרש הבית שלהן. אין באפשרותה לעמוד בחוק מור ולשים את המילארדים (ב-$) הדרושים על מנת להרים מפעל קו ראשון בכל כמה שנים בודד.

טאואר,
עברה להיות שחקן נישה שמספק פתרונות נישה ללקוחותיה, בתחום האנלוג, בתחום ה- MEMS, בתחום גלאי photo, בתחום רכיבים להספק גבוה (שם דווקא דרוש מרחק גדול בין drain ל- source על מנת לעמוד בשדה החשמלי הגבוה) וכ"ו.

למי שחושב שאני מגלה סודות הכל מופיע בפרסומים של טאואר ובדו"חות הכספיים שלה.

טאואר
מספקת שירותי יצור ומחקר ופתוח ללקוחותיה מבלי שהיא נדרשת לקנות את הציוד החדיש ביותר - היא רוכשת כשיש לה הזדמנויות מפעלים סביב העולם שהתיישנו ונמכרים בערכים הרבה יותר נמוכים מאשר עלות בנייתם.

אף על פי שטאואר, פועלת לטעמי נכון בנקודת זמן זו אין אומר שיש ערבויות חזקות שלא תכנס למשבר בהמשך.

כך שמי שמשקיע באג"ח כמו של טאואר טוב יעשה אם יפנים שיש סכונים וזה לא חברת נדלן עם מלונות ובניינים וקניונים באירופה אל מול כמות חוב ידועה.

מקווה שעזרתי.