בעיני רבים, ישראל היא המדינה החמישים ואחת של ארה"ב. הקשר ההדוק בין המדינות מקיף תחומים רבים, והוא נובע מהצורך בשמירה על אינטרסים משותפים. היחסים בין שתי המדינות משפיעים מאוד בהקשרים כלכליים, ומן הסתם בעיקר על ישראל. למעשה, רק עם פרוץ המשבר הפיננסי, נפרם הקשר לאחר שהמשק הישראלי המשיך להפגין שיעורי צמיחה נאים ביותר, לעומת התאוששות רפה של המשק האמריקאי. ההיפרדות בשיעורי הצמיחה של שני המשקים נבעה מכך שיסודותיו של המשק הישראלי שנוצקו בתחילת העשור הקודם היו יציבים מאוד, בעוד שהמשבר בארה"ב נגרם בשל חוליים קשים דוגמת מינוף יתר.
אי של יציבות קראו לנו. ליתר דיוק, כך אנחנו קראנו לעצמנו. אלא שדברים משתנים. ישראל הצומחת פתאום מוצאת עצמה צומחת, אבל פחות. וארה"ב לעומתה, גם צומחת אבל יותר. עד לפני כמה חודשים כשהמגמה של שינוי כיוון במגמות הצמיחה בשני המשקים החלה, ניתן היה להתייחס לזה כאל "רעש" בנתונים ולא למעלה מכך, בעיקר בשל הניסיון שחווינו בשנים האחרונות שהראה שגם סימני חולשה לכאורה הופכים לתיקון קל. אלא שבנקודת הזמן הזו, קשה להתייחס להרעה בנתוני המשק הישראלי כאל תיקון בשל התמשכותם ורציפותם. בדיוק באותה מידה שרצף הנתונים החיוביים שמנפק המשק האמריקאי מחייב הסתכלות שונה על התחזיות לגביו, בדיוק כפי שעשה הנגיד האמריקאי בשבוע שעבר.
אפשר בנקודה הזו להציג שלל של השוואות בין הנתונים של שני המשקים הללו, אולם דומה שהצגה של האינדיקטור החביב עלינו, אמון הצרכנים, מספר היטב את הסיפור כולו. מדד אמון הצרכנים המקומי שפורסם לפני כשבועיים ירד באופן חד, לרמה הנמוכה ביותר מאז הוחל בביצוע הסקר (03/11). עמיתו האמריקאי שפורסם בשלישי האחרון העפיל לרמה הגבוהה ביותר מאז 2008.

ואם עד כה האופטימיים נאחזו בתקווה שהשיפור בכלכלה האמריקאית ישליך גם עלינו, הגיעה התחזית של בנק ישראל השבוע, ושפכה עליה מים קרים. הבנק המרכזי הפחית את תחזית הצמיחה לשנה הבאה ב 0.8%, ל 3.2% עם הגז. זאת בעיקר בשל צעדי הממשלה, שהשפעתם אמורה לגרוע כ 0.7% מהתוצר. ללא הגז, תחזית הצמיחה עומדת על 2.5% בלבד. במקביל לכך, תחזית הריבית לשנה הקרובה הופחתה במידה ניכרת והיא עומדת על שיעורה הנוכחי, 1.25%. שיעור האינפלציה צפוי לפי בנק ישראל לנוע סביב מרכז היעד, כ 2%.
כך יוצא שבשבוע אחד תחזיות הצמיחה של המשק הישראלי והאמריקאי נפרדות להן. זו צפונה ורעותה דרומה. בעוד שעדכון התחזית של בנק ישראל לא זכה כמעט לתגובה בשוק המקומי, זו של הפד זעזעה את שווקי האג"ח העולמיים, כולל כמובן את השוק הישראלי. השוק שציפה לעוד תחזית פושרת של הפד, קיבל תחזית מפתיעה למדי. ברננקי ציין כי הוא צופה שצמיחתו של המשק האמריקאי תצבור תאוצה ברבעונים הקרובים, ואלמלא המדיניות הפיסקלית, שיעורי הצמיחה היו גבוהים אף יותר. בהמשך לכך, ברננקי הודיע (כצפוי) כי הפד יקטין את היקף רכישות האג"ח שלו מתוך כוונה לסיימן במהלך 2014. תגובתו של השוק להודעה האופטימית הייתה ברוטלית למדי וגררה את שווקי האג"ח בעולם לירידות שערים חדות. אלא שזה המקום להזכיר שעם השקת תוכנית ההקלה האחרונה, ציין הפד שתי נקודות יעד, שרק אם המשק יגיע אליהן, הוא יפסיק לחלוטין את התוכנית. הראשונה היא האינפלציה שאמורה להגיע ל 2.5% והאבטלה שאמורה לרדת מ 7% . נכון לרגע זה, נראה שגם השיפור במשק האמריקאי יתקשה להביא את האינפלציה והאבטלה לשיעורים אלו. יתכן ובנקודה מסוימת, הפד יחליט לשנות את היעדים. בינתיים זה עוד לא קרה.
שני דברים קרו בעקבות האירועים הנ"ל. הראשון, עקומי התשואה עלו כאמור בחדות. השני, הפער בין תשואת האיגרת לעשר שנים בארה"ב למקבילתה הישראלית הצטמצמה לרמה של כ 1.25%. על כך נבקש לציין את הדברים הבאים: כפי שכתבנו בשבועות האחרונים, השיפוע של העקום השקלי הפך תלול מאוד, תופעה שלדעתנו נגרמת בשל ההשפעה ה"פסיכולוגית" שיש לעליית התשואות בארה"ב ופחות בשל השיקולים הכלכליים.
תלילותו של העקום האמריקאי עלתה מאוד בשל הסיבה הברורה שציפיות הצמיחה שם עלו. לצערנו, לא ניתן להסיק את אותה מסקנה על העקום השקלי שתלילותו עלתה על אף הפחתת תחזיות הצמיחה והציפייה לריבית נמוכה. הסיבה העיקרית לכך שהעקום השקלי הפך תלול כל כך נובעת מהאינסטינקט של השוק למראה עליית תשואות בארה"ב.
אבל זו כאמור, רק סיבה אחת במכלול של סיבות שנדונות כשבאים לקבוע את המקום האופטימלי על העקום. ההיפרדות במגמות המקרו בין ישראל לארה"ב צריכה לבוא לידי ביטוי גם בעקומי התשואה. עליית התשואות בארה"ב אמנם מעלה את התנודתיות ואת מפלס העצבנות בשוק. אולם בסופו של עניין, בטווח הארוך שוק האג"ח מבטא מגמות כלכליות. כפי שאלו נראות כעת, ארה"ב וישראל צועדות בכיוונים מנוגדים. לכן, המח"מ של התיק השקלי שלנו עומד בטווח שבין 3.5 ל 4.5 שנים. המח"מ של התיק הצמוד עומד בטווח שבין 4 ל 5 שנים. למרות הירידה בציפיות האינפלציה, אנו לא מוצאים עדיפות מובהקת לאחד מבין האפיקים.
כמה מילים על האפיק המנייתי. בהמשך למה שנכתב לעיל, אנו סבורים שכדאיות ההשקעה בשוק המניות הישראלי ירדה. הצמיחה הנמוכה, הירידה בצריכה הפרטית והעלייה ברמת הסיכון בשוק הנדל"ן המקומי מעלים גם את רמת הסיכון בשוק המניות הישראליות.לעומת זאת, התיקון שחווה השוק בארה"ב בשבועות האחרונים גרמו לכך שמספר גדול של מניות נסחרות בשוויים אטרקטיביים. בתחילת השנה המלצנו על כך שהחשיפה לשוק האמריקאי תהווה עד כ60% מתוך התיק המנייתי. לאור האמור לעיל, אנו סבורים שיש מקום לשמר את הפוזיציה הזו ואף להגדילה. נכתב ע"י עידן אזולאי