השטויות שזילכה מדבר

[jsphs7]

הנקודה שאתה מפספס לטעמי היא: פעם בנו הרבה יותר דירות של 3 חדרים אבל פעם חדר שינה וחדר ילדים בדירת 3 חדרים היתה הרבה יותר גדולה. בדירות של לפני 20,15 שנים לא נדיר למצוא דירת 3 חדרים של 90 מטר רבוע. בימינו הקבלנים משווקים דירות 4 חדרים בגודל של 80 מטר.

סוד ידוע בקרב מתווכים שנכנסים לדירה ישנה של 3 חדרים - שפוץ קוסמטי לא יקר ימכור לך את הדירה בהרבה יותר כסף.

לגבי הוצאה משפחתית מהתל"ג. אני מזמין אותך להסתכל על עגלת סופר של משפחה חרדית של 8 ילדים פתאם אתה רואה שהעגלה הפכה ל- 2 והן מלאות עד אפס מקום. ככל שיש יותר אנשים בבית להאכיל ההוצאה תהיה גדולה יותר. הבעיה היא שבהינתן כי בישראל המשפחות הרבה יותר גדולות אזי ההוצאה מבהירה כי לנפש מוציאים הרבה פחות.

בסופו של דבר התל"ג, ההכנסה, עלות מחייה נמדדים לנפש.

אתה כותב:"- גם כאן לדעתי אתה טועה. ההוצאה לדיור נכנסת למדד דרך מחיר השכירות - שזו "ההוצאה לדיור". יש לזכור שמי שקונה דירה יש לו נכס שיכול למכור - זו אינה הוצאה - זו השקעה ! "

הסתכל בגרף בלינק הבא: http://www1.bizportal.co.il/article/275802

רואים בבירור התנתקות של מחירי הדיור ממחירי השכירות. מאחר ומחירי הדיור ובהתאמה ההוצאה המשפחתית למשכנתא לא באים לכדי בטוי במדד אז אנו שואלים מה המדד הזה שווה?

אני מבקש להביא בפני כבודו צטוט נוסף: "מחקר של הלמ"ס ובנק ישראל שפורסם השבוע גילה שכל 9-6 חודשים המחירים עולים בממוצע ב 3.5%. בקצב שנתי זוהי אינפלציה של 4.6%-7% לשנה - במשך למעלה מעשור."

נלקח מ- http://www.themarker.com/misc/1.2063575

אם הנתון נכון ולפנינו איפלציה של 5.75% בעשור הכסף וכח הקניה איבד (1 - 0.0575) ^ 10 ~ 0.55 כלומר אבוד של כמחצית כח הקניה הישראלי.

הסתכל כאן: http://www1.bizportal.co.il/article/362061

או לשם הנוחות אני את הגרף שמייצג שכר ממוצע (אפילו לא חציוני) ביחס למחירי הדירות והדבר מראה כי כמעט עשור כח הקניה הישראלי נשחק (לפחות בתחום הדיור) בעוד המשכורות תקועות במקום.

חלק א

[jsphs7]

תמונה של שכר אל מול תלג.JPG

לגבי פירות וירקות - אני הולך לשווקים הפתוחים ולפעמים שואל את עצמי הכיצד סוחר זעיר שקונה 3 ארגזי ענבים מהשוק הסיטונאי מסוגל למכור לי 3 ק"ג של ענבים טריים ויפים ב- 10 ש"ח בעוד בסופר על ענבים שישבו על המדף הרבה יותר זמן (ניכר לעין) מבקשים 12 ש"ח לק"ג. האם רשת ארצית דוגמאת רמי לוי, שופרסל, ינות ביתן לא מסוגלת לקבל מחירים טובים לפחות כמו אותו בסטיונר?

הייתי רוצה שבסופר על כל פרי ירשם לצד המחיר מה המחיר שקיבל החקלאי שגידל אותו שנה שלמה. מאוד היה מעניין לראות כיצד מצדיקים כי 2 ש"ח לק"ג לחקלאי הופכים ל- 12 ש"ח לצרכן.

לגבי חשמל, נו, אז עכשיו יש גז ישראלי המחיר ירד או ירד? הניהול של חברת חשמל גרר כי חובה של חברת החשמל מגרד את ה- 100,000,000,000 ש"ח - זה לא מאתמול - אבל נראה לי שברור כמעט לכל אחד שאת המחיר נשלם אני ואתה כי עסקינן בחברת תשתית ממשלתית.

חלק ב -סוף.

[tby]

JS,

מדוע זה רלבנטי כמה חדרים יש בדירה? - מדובר בסטטיסטיקה על גודל דירה - זה נתון ברור ושקוף.

לגבי הוצאה משפחתית מהתל"ג. אני מזמין אותך להסתכל על עגלת סופר של משפחה חרדית של 8 ילדים פתאם אתה רואה שהעגלה הפכה ל- 2 והן מלאות עד אפס מקום. ככל שיש יותר אנשים בבית להאכיל ההוצאה תהיה גדולה יותר. הבעיה היא שבהינתן כי בישראל המשפחות הרבה יותר גדולות אזי ההוצאה מבהירה כי לנפש מוציאים הרבה פחות.

אתה צודק. אך לא זה הנושא. הנושא היה שזליכה טען, שלא בצדק שהצריכה הפרטית כ - % מהתל"ג בישראל נמוכה .

אני בהחלט מסכים שרמת החיים של משפחות גדולות נמוכה מרמת החיים של משפחות קטנות.

אני גם מסכים שהשכלה גורמת למשפחות קטנות - כלומר משפחות גדולות נוטות להיות עם הורים שאינם משכילים, לכן שכרם נמוך.

לפיכך הכלל - משפחות גדולות - עניות. אז מה?

רואים בבירור התנתקות של מחירי הדיור ממחירי השכירות. מאחר ומחירי הדיור ובהתאמה ההוצאה המשפחתית למשכנתא לא באים לכדי בטוי במדד אז אנו שואלים מה המדד הזה שווה?

אז מה אם היתה התנתקות במדדים? זה הופך את מדד הדיור שמבוסס על שכירות להיות "לא שווה"?

ההתנתקות מראה לך את "חוסר הרציונאליות" של רכישת דירה מול שכירתה , זה מראה שרוכשי הדירות "מסבסדים" היום את השוכרים - אך זה לא אומר שהמדד "לא שווה"

הרי לכולנו ברור שכל זוג צעיר שמחליט לרכוש דירה עושה את חשבון השכירות , ולמרות זאת מחליט לקנות = להשקיע. מכיוון שהמדד צריך לשקף הוצאה ולא השקעה, אזי השכירות היא המדד הנכון למדידת "עלות הדיור"

אני מבקש להביא בפני כבודו צטוט נוסף: "מחקר של הלמ"ס ובנק ישראל שפורסם השבוע גילה שכל 9-6 חודשים המחירים עולים בממוצע ב 3.5%. בקצב שנתי זוהי אינפלציה של 4.6%-7% לשנה - במשך למעלה מעשור."

זה ציטוט של ציטוט - אני רוצה לראות את המחקר. אני בטוח שאפשר לבנות הרבה סלים שמראים התייקרויות רציניות לאורך השנים.

ביחס למחירי הדירות והדבר מראה כי כמעט עשור כח הקניה הישראלי נשחק (לפחות בתחום הדיור) בעוד המשכורות תקועות במקום.

נכון. אז מה? הצד השני של המטבע הוא שכל מי שיש לו דירה - וזה הרוב המוחלט בהשוואה לאלו שאין להם ורוצים לקנות - מרגיש יותר עשיר, יש לו הון עצמי יותר גבוה שישמש אותו לעת זיקנה או את ילדיו כשירשו אותו - ואלו סכומים המתפנים לצריכה לא פחות מהסכומים שיורדים מהצריכה השוטפת בגלל משכנתאות מנופחות

[jsphs7]

,

מדוע זה רלבנטי כמה חדרים יש בדירה? - מדובר בסטטיסטיקה על גודל דירה - זה נתון ברור ושקוף.
לגבי הוצאה משפחתית מהתל"ג. אני מזמין אותך להסתכל על עגלת סופר של משפחה חרדית של 8 ילדים פתאם אתה רואה שהעגלה הפכה ל- 2 והן מלאות עד אפס מקום. ככל שיש יותר אנשים בבית להאכיל ההוצאה תהיה גדולה יותר. הבעיה היא שבהינתן כי בישראל המשפחות הרבה יותר גדולות אזי ההוצאה מבהירה כי לנפש מוציאים הרבה פחות.
אתה צודק. אך לא זה הנושא. הנושא היה שזליכה טען, שלא בצדק שהצריכה הפרטית כ - % מהתל"ג בישראל נמוכה .

אני בהחלט מסכים שרמת החיים של משפחות גדולות נמוכה מרמת החיים של משפחות קטנות.

אני גם מסכים שהשכלה גורמת למשפחות קטנות - כלומר משפחות גדולות נוטות להיות עם הורים שאינם משכילים, לכן שכרם נמוך.

לפיכך הכלל - משפחות גדולות - עניות. אז מה

המשמעות היא שבהינתן כי החברה בישראל מבוססת על משפחות של 3 ילדים בממוצע רמת ההוצאה החודשית נמוכה יותר מאשר יפן או איטליה. מה שאומר שאם משפחות גדולות יותר (בין אם זה טוב או רע – ואגב, מדינות כמו סינגפור מנסות לפעול על מנת לקבל כזה גודל של משפחה ולא משפחות של ילד וחתול) צורכות מעט מדי ממה שהיה מצופה.
אבל עזוב, בוא נעזוב את הסוגיה הזאת, אני הבנתי, אתה הבנת.


רואים בבירור התנתקות של מחירי הדיור ממחירי השכירות. מאחר ומחירי הדיור ובהתאמה ההוצאה המשפחתית למשכנתא לא באים לכדי בטוי במדד אז אנו שואלים מה המדד הזה שווה?
אז מה אם היתה התנתקות במדדים? זה הופך את מדד הדיור שמבוסס על שכירות להיות "לא שווה"?

ההתנתקות מראה לך את "חוסר הרציונאליות" של רכישת דירה מול שכירתה , זה מראה שרוכשי הדירות "מסבסדים" היום את השוכרים - אך זה לא אומר שהמדד "לא שווה

שכירות משקפת את היכולת של השוכרים לשלם בסוף החודש לא מחשבות לגבי היכולת שאולי תהיה ואולי לא תהיה בעתיד. מאחר וברור שבעלי הבתים היו שמחים למקסם את הרווחים שלהם. הרי ההתנתקות של מחירי השכירות ממחירי הקניה אומרת כי קיים חוסר הגיון במחירי הנדל"ן דהיום. אני כבר רואה יותר מדי כתבות על איך אנשים ישלמו את המשכנתאות – מספרים לאנשים על ירושות של הוריהם, מספרים לאנשים שאם הם יסתבכו מקסימום יקבלו עזרה מההורים. ישנה פרסומת שמציגה סטודנט בהיטק שלוקח משכנתא ומספרים לו שעוד 3-4 שנים יחכה לו גיפ גדול בחוץ על חשבון הקטנוע המצוקמק – מה יקרה אם זה לא יקרה? כל הטררם התקשורתי מעיד כי מוכרים לאנשים חלומות שחלקם יתממשו אבל רבים מאוד לא יתממשו וישעבדו הרבה יותר מדי של רבבות של אנשים ל- 30 שנות משכנ+
תא.
"

הרי לכולנו ברור שכל זוג צעיר שמחליט לרכוש דירה עושה את חשבון השכירות , ולמרות זאת מחליט לקנות = להשקיע. מכיוון שהמדד צריך לשקף הוצאה ולא השקעה

, אזי השכירות היא המדד הנכון למדידת "עלות הדיור"

אבוי לנו אם נתחיל להתייחס לקורת גג וקצת בטחון של אנשים כהשקעה. המון שקונים יודעים שזה לא כלכלי לקנות אבל כשבעל הבית יכול לעלות לך את המחיר ב- 20% בשנה הבאה ויכול לפנות אותך בסוף חוזה המשמעות היא שלפעמים קניה לא כלכלית של דירת מגורים מאפשרת בטחון ויציבות.

ביחס למחירי הדירות והדבר מראה כי כמעט עשור כח הקניה הישראלי נשחק (לפחות בתחום הדיור) בעוד המשכורות תקועות במקום.
נכון. אז מה? הצד השני של המטבע הוא שכל מי שיש לו דירה - וזה הרוב המוחלט בהשוואה לאלו שאין להם ורוצים לקנות - מרגיש יותר עשיר, יש לו הון עצמי יותר גבוה שישמש אותו לעת זיקנה או את ילדיו כשירשו אותו - ואלו סכומים המתפנים לצריכה לא פחות מהסכומים שיורדים מהצריכה השוטפת בגלל משכנתאות מנופחות

עכשיו אני מבין, מי שנולד בזמן הנכון והגיע לגיל הנכון באותה תקופה רכש נכס נדלני במחיר של שליש או מחצית ממחירו דהיום ולכן אנחנו צריכים בנקודת הזמן הנוכחית לקבע מצב ולמצב את אלו שיש להם אל מול אלו שאין להם. רגע, היתה נקודה אידאלית בזמן לעשות זאת כשהגיעו לכאן מיליון עולים מברה"מ בשנות ה-90 – איך לא חשבו על זה קודם. מדינת ישראל בנתה ובנתה וחלק מהם קבלו את הנכסים הללו בהנחה משמעותית ביותר עם משכנתאות נדיבות ומסובסדות. איך לא חשבו על זה קודם. הגיעו לכאן מאות אלפי רופאים, מהנדסים, כלכלנים היתה לנו הזדמנות להפוך אותם לעבדים של בעלי הנכסים. בפועל, ההשקעה הזאת יצרה צמיחה מדהימה בישראל. ישראל צמחה והתפתחה בשנות ה-90 בצורה מדהימה. אם היינו עושים את אשר אתה מציע האוכלוסיה היהודית לא היתה גדלה במיליון נפש אלא בחלשים ביותר שהיו נזקקים לקצבאות סעד וזקנה וכל מי שהיה יכול היה מגיע לקנדה. פשוט מדיניות ציונית גאונית.

המדיניות המתפתחת בישראל תגרום לעזיבה של עשרות אלפים אולי יותר של אזרחים מישראל ואלו יהיו השכבות החזקות. פתאם תראה משפחות של אחים ואחיות (סיעוד) עם ניסיון שעוזבים למערב ובתוך שנה של שכר של אחות מסוגלים לקנות צמוד קרקע. רופאים כנ"ל וביתר, מהנדסים מדענים.

תבין, העתיד נמצא בצד של המשפחות הצעירות לא בקרב בעלי דירות בשנות ה-60 לחייהם. אם בעל 2 דירות מקבל 8000 ש"ח לחודש ופעמים בשנה עושה טיול לאוסטרליה או למרוקו של חודש ימים זה לא מפתח בכלום את הכלכלה הישראלית. אם במקום זאת משפחה מוציאה 1500 ש"ח עודפים בחודש על שכר דירה מנופח וחיה בחורבה מוזנחת, זה 1500 ש"ח שלא הולכים לחינוך איכותי לילדים, למזון איכותי, לקניה מעסקים – ותן לי לנחש למי יש סכוי טוב יותר להגר? למי שהוא בן 60 ובעלים של 2 דירות ועוד מעט יתחיל לשצרוך שירותי בריאות יקרים או זוג +3 שהיא אחות והוא מהנדס?

[eyal12]

צודק לחלוטין. אפשר להציג את זה גם אחרת - יש כרגע קונפליקט בין הדור הצעיר (גילאי 25-35 , חסרי הנכסים) לדור המבוגר (גילאי 35-80 , בעלי הנכסים). הבעיה היא שמטבע הדברים בעלי הנכסים הם הרוב בקלפי, והם הרוב המוחלט בקרב מקבלי ההחלטות.
ברמת הממשלה יש הבנה של הבעיה, אך ההחלטות מתקבלות בעצם ברמת השלטון המקומי, ושם הדומיננטיות של השיקול הצר והמקומי עוד יותר חזקה.

איפה אריק שרון כשצריך אותו?

,

תבין, העתיד נמצא בצד של המשפחות הצעירות לא בקרב בעלי דירות בשנות ה-60 לחייהם. אם בעל 2 דירות מקבל 8000 ש"ח לחודש ופעמים בשנה עושה טיול לאוסטרליה או למרוקו של חודש ימים זה לא מפתח בכלום את הכלכלה הישראלית. אם במקום זאת משפחה מוציאה 1500 ש"ח עודפים בחודש על שכר דירה מנופח וחיה בחורבה מוזנחת, זה 1500 ש"ח שלא הולכים לחינוך איכותי לילדים, למזון איכותי, לקניה מעסקים – ותן לי לנחש למי יש סכוי טוב יותר להגר? למי שהוא בן 60 ובעלים של 2 דירות ועוד מעט יתחיל לשצרוך שירותי בריאות יקרים או זוג +3 שהיא אחות והוא מהנדס?

[tby]

אם בעל 2 דירות מקבל 8000 ש"ח לחודש ופעמים בשנה עושה טיול לאוסטרליה או למרוקו של חודש ימים זה לא מפתח בכלום את הכלכלה הישראלית

נכון.

אבל אם זו הפנסיה של האיש, או אם הוא עובד ותומך בילדו - ושנתי המקרים הללו הם הרוב המכריע - הכסף מופנה לצריכה.


חשוב לזכור שהדיון כאן הוא סך הכל על מרכיב מחירי הדירות במדד.

כמו כן כמה "זוגות צעירים " קנו דירה ב - 4 שנים האחרונות? 80,000 אלף איש? - זה מעט מכדי להשפיע על סטטיסטיקות של צריכה .

מי שמתמנף זו בעיה אישית שלו - רואים בברור מהנתונים שבעת הזו עדיף לגור בשכירות.

זה שמחירי הדירות גבוהים - אין מחלוקת. זה שהממשלה אימפוטנטית וגרמה למחסור מכוון של דירות במרכז ובמקביל נכשלה בהגדלת ההצע בפריפריה - אין מחלוקת.

אני בדעה שמחירי הדיור הגבוהים ישארו עימנו זמן רב , ככל שהמדיה עוסקת בזה יותר כך ברור לי שהפתרונות פשוטים -

מדברים על "חסמים" - מי יקים את הביוב, מי יסלול את הכביש, מי יפצה את מי שצריך לפצות - ועל זה מבזבזים שנים כי "אין תקציב".

תתכבד המדינה לבטל את "מענקי הסיוע לדיור" ואת התקציב תפנה למימון החסמים - אם יש ויכוח - הקרן הממשלתית תשלם ובמקביל תתבע את מי שהיא חושבת שצריך לשלם -שבית המשפט יחליט - לפחות הפרויקטים יתקדמו. תהיה החלטת בית משפט לטובת המדינה - הכסף יחזור, אם לא - ממילא זה היה תפקיד המדינה - כך מעקרים מלוחות הזמנים את הוויכוחים הבירוקרטיים.

[ILEEAVIV]

שלום חברים


לוזון התייחס גם לדבריו של פרופ' ירון זליכה, ראש הוועדה, שאמר כי "מוסדות הכדורגל כאן רקובים מהייסוד". יו"ר ההתאחדות: "מה שרקוב זה אצל זליכה במוח. לא יכול להיות שהוא יגיד את זה על מוסד שעבר את כל הביקורות ולא נמצא אצלו שום רבב. אף אחד לא יוכל להטיל בנו רפש. זליכה כבר תקף אישי ציבור רבים בעבר. רק לפני שבוע-שבועיים הוא תקף בצורה חזקה ביותר את סטנלי פישר הנגיד, את שר האוצר היוצא שטייניץ, את שר האוצר לפיד, את בנימין נתניהו, כך שאני בחברה טובה מאוד".


ארז

[tby]

עכשיו יש עוד תשובה מסודרת לשטויות של זליכה,

הפעם טורח עומר לענות מואב, שהוא "רק" פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ווריק, זוכה פרס מפעל הפיס על שם לנדאו לשנת 2012 על הישגיו המחקריים במקרו־כלכלה

התגובה ארוכה ומנומקת ומבוססת על מספרים, שחלקם כבר הוצגו על ידי, ציטטות נבחרות מהתגובה:

"אמונתו של זליכה במדיניות לעידוד הצריכה הפרטית כאמצעי להשגת צמיחה כלכלית אינה מבוססת אפוא על ההיגיון או על עובדות."

"זליכה אמנם מצהיר על עצמו שהוא מומחה למקרו־כלכלה, אבל מטענותיו הכלכליות אני מתרשם שמדובר בהפרזה. גם אמירתו שאולי הוא טועה במיקרו־כלכלה אבל לא במקרו־כלכלה מעידה שהוא לא שולט בתיאוריה מקרו־כלכלית מודרנית, המבוססת על ניתוחים מיקרו־כלכליים."

"עולה הרושם שזליכה פשוט לא מבין את תפקידו של בנק ישראל."

מתוך כל האמור לעיל צריך להבין שיש טיפוסים שמצהירים הצהרות שאין מאחוריהם שום כיסוי אמיתי - ראינו זאת גם כאן במספר לא קטן של דיונים - עמדות פופוליסטיות שמבוססות על "מדע פופולרי " ולא מדע אמיתי.


התגובה:

הבעיה עם ביקורתו של זליכה היא שטענותיו מופרכות. עקב כך, במקום לתרום לדיון הציבורי הוא מחבל בו. אפריך כאן חלק גדול מטענותיו, אבל בגלל ריבוי הטענות השגויות אתייחס להן בתמציתיות ואף לא אגע בכולן. אפתח בטענת זליכה שהחל משנות ה–70 ישראל אינה סוגרת את הפער בתוצר לנפש בהשוואה למדינות המפותחות, ושאי־סגירת הפער עומדת בניגוד לתיאוריה שמדינות עניות צומחות מהר יותר מהמדינות העשירות, אם העניות מנהלות מדיניות כלכלית סבירה. מבחינה מסוימת זו טענה ריקה, שהרי ניתן לטעון שכל מדינה שלא סוגרת את הפער, פשוט מנהלת מדיניות כלכלית שאינה סבירה. את התופעה של צמצום פערים מקובל לכנות “התכנסות” והתיאוריה שזליכה נשען עליה מבוססת על מודל הצמיחה של חתן פרס נובל לכלכלה, רוברט סולו. זליכה טועה טעות נפוצה בפרשנות המודל, שלמעשה אינו מנבא “התכנסות גלובלית” מהסוג שזליכה טוען, אלא התכנסות של מדינות דומות. כך שבסתירה לדבריו, אין תיאוריה כלכלית מקובלת על פיה מדינות עניות צומחות מהר יותר.

המבחן האמפירי לקיומה של התכנסות הוא פשוט: האם מדינות עניות צומחות בממוצע מהר יותר מהעשירות. כאשר בודקים את הקשר בין התוצר לנפש בשנת 60’ והצמיחה הכלכלית בתוצר לנפש בשנים 1960–2010 מגלים, בסתירה לטענות זליכה, שאין בנתונים עדות להתכנסות. המדינות העניות ב–60’ לא צמחו מהר יותר מהעשירות. גם הנתונים משנת 80’ ועד 2010 מספקים את אותה התוצאה. עבור שתי התקופות, שוב בסתירה לטענות זליכה, ישראל אינה חריגה. מדובר במדינה שאינה ענייה, וצמיחתה דומה לקצב הצמיחה הצפוי ‏(ולמעשה אף מעט גבוה יותר‏) בהתאם לרמת התוצר בשנים 60’ או 80’.
זליכה מסייג את טענת ההתכנסות למדינות דמוקרטיות. מחקרים רבים אכן נערכו לגבי ההשפעה של דמוקרטיה על צמיחה כלכלית. מסקנתם הכללית היא שקיים מתאם בין צמיחה לדמוקרטיה, אבל כיוון הסיבתיות אינו ברור: אין למעשה ממצאים התומכים בטענה שדמוקרטיה היא הסיבה לצמיחה, ולא תוצאה שלה. אציין שאם זליכה התכוון להגביל את טיעוניו למדינות OECD, אז בקבוצה זו אכן היתה התכנסות לפחות בחלק מהתקופה ‏(אבל אף שם, בניגוד לטענותיו, ישראל אינה חריגה לרעה‏). אם זו כוונתו, לא ברור מדוע החריג את אפריקה דרומית לסהרה ‏(“אצלם זה מלידה”, במילים שלו‏). בכל מקרה, צודק זליכה בכך שרצוי להפעיל בישראל מדיניות מעודדת צמיחה.

אבל כיצד מעודדים צמיחה? לזליכה תיאוריה מעניינת, שאינה מקובלת על כלכלנים, כולל הקיינסיאנים שבהם, שהמפתח לצמיחה כלכלית הוא הצריכה הפרטית. הפיגור של ישראל, לטענתו, נובע ממדיניות שאינה מעודדת את הצריכה הפרטית. ישראל, לדבריו, חריגה בשיעור הצריכה הנמוך מהתוצר: 55%, בהשוואה ל–65% במערב.
על פי הגישה הקיינסיאנית, בזמן מיתון, הגדלת הביקושים אכן תורמת לתוצר. תיאוריה זו מבחינה בין שלושה סוגי ביקושים עיקריים: צריכה פרטית, צריכה ציבורית והשקעות במבנים וציוד ‏(יש גם את עודף היצוא על היבוא, אך כאן מדובר בגודל קטן יחסית‏). לא ברור מדוע צריכה פרטית בהיקף של 65% מהתוצר, במקביל לצריכה ציבורית והשקעה בהיקף כולל של 35%, עדיפים על פני צריכה פרטית של 55% מהתוצר וצריכה ציבורית והשקעה של 45%. זליכה לא פירסם אף מחקר שמראה שכך הם הדברים, ולכן לדעתי, פשוט מדובר בחוסר הבנה בסיסי ביותר.
אבל זליכה מתיימר לדון בצמיחה כלכלית ארוכת טווח. בשונה ממיצוי כושר הייצור של המשק בזמן מיתון, צמיחה בטווח של עשרות שנים היא תוצאה של הגדלת כושר הייצור של המשק, למשל על ידי השקעה בהון יצרני ובטכנולוגיה. הפניית משאבים לצריכה פרטית על חשבון השקעה דווקא פוגעת בכושר הייצור. מרבית סיפורי ההצלחה הגדולים של צמיחה מהירה בחצי השני של המאה ה–20, כמו “הנמרים האסייתים”, היו מבוססים על הגדלת ההשקעה באמצעות עידוד החיסכון הפרטי ‏(משמע, צמצום הצריכה‏). גם הצמיחה המרשימה של מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר בשנות ה–50 וה–60 של המאה הקודמת היתה תוצאה של חיסכון כפוי וצריכה פרטית נמוכה.
אמונתו של זליכה במדיניות לעידוד הצריכה הפרטית כאמצעי להשגת צמיחה כלכלית אינה מבוססת אפוא על ההיגיון או על עובדות. ומה לגבי המספרים שזליכה מנפק בעניין? על פי נתוני OECD, בשנת 2011 שיעור ההוצאה לצריכה בישראל מתוך התמ”ג היה 62.4% והממוצע למדינות OECD היה 58.2%. ישראל היתה לפיכך מעל הממוצע ודורגה בפועל במקום החמישי אחרי יוון, ארצות הברית, פורטוגל ובריטניה. בשנת 2006, כנראה הפעם האחרונה שזליכה בדק את הנתונים, שיעור הצריכה הפרטית בישראל אכן עמד על 55.4%, אך הוא היה רק מעט מתחת לממוצע האירופי של 57.6% וגבוה בהשוואה לקנדה, אוסטריה, הולנד וכל המדינות הנורדיות. בקיצור, התיאוריה של זליכה, כמו הנתונים שהוא מספק, אינם מבוססים.
זליכה אמנם מצהיר על עצמו שהוא מומחה למקרו־כלכלה, אבל מטענותיו הכלכליות אני מתרשם שמדובר בהפרזה. גם אמירתו שאולי הוא טועה במיקרו־כלכלה אבל לא במקרו־כלכלה מעידה שהוא לא שולט בתיאוריה מקרו־כלכלית מודרנית, המבוססת על ניתוחים מיקרו־כלכליים.
זליכה רומז שהממשלה, באמצעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מפיצה שקרים מרושעים על יוקר הדיור, שיעור האבטלה והיקף המשרות החלקיות. מי שמכיר את פרופ’ שלמה יצחקי, שעמד בראש הלמ”ס עד לפני כמה חודשים, ועקב אחרי התהליך שבו ראש הממשלה שיחררוֹ מהתפקיד, מבין שלא ייתכן שיצחקי שיתף פעולה עם הממשלה בהולכת הציבור שולל. ולטענות עצמן: ארגון OECD מפרסם נתונים השוואתיים על היקף המשרות החלקיות ועל האבטלה ארוכת הטווח ‏(מובטלים מעל שנה‏). בניגוד ברור להצהרות של זליכה, בשני המדדים ישראל אינה חריגה כלל.
זליכה טוען שבישראל שיעור המובטלים לטווח ארוך הוא הגבוה במערב. נתוני OECD חושפים שבישראל שיעור האבטלה ארוכת הטווח נמוך בהרבה מהממוצע במדינות OECD. זליכה טוען עוד ששיעור המשרות החלקיות בישראל הוא הגבוה במערב. גם כאן הטענה חסרת שחר. על פי נתוני OECD, היקף המשרות החלקיות בישראל נמוך מהממוצע ‏(זליכה, ראוי לציין, טוען שהלמ”ס העביר נתונים לא מדויקים ל–OECD לגבי היקף המשרות החלקיות‏).
ומה לגבי ביקורתו על מדיניות הריבית הנמוכה של בנק ישראל, שגרמה לעלייה החדה במחירי הדירות? מעטים יחלקו על הטענה שלריבית הנמוכה יש תרומה משמעותית לעליית מחירי הדירות. אך זליכה טוען שהריבית נמוכה מדי. הוא גם רומז שסטנלי פישר העדיף את היצואנים העשירים על חשבון רוכשי הדירות, וטוען שהדבר נעשה ללא כל דיון ציבורי. בהקשר זה כדאי להזכיר לקוראים, שחלקם כנראה רואים בזליכה גיבור הלוחם למענם נגד הממשלה והטייקונים, שסטנלי פישר אינו מחובר לטייקונים ולגופים כלכליים בישראל. את זליכה, לעומתו, שכרה חברת פרטנר בשנת 2010 כדי שיתמוך במלחמתה נגד הפחתה חדה של דמי הקישוריות. הצטרפותו לסוללת היועצים של פרטנר עוררה תמיהה בזמנו, שכן שבעה חודשים לפני כן כתב זליכה עבודה כלכלית לחברת מירס שבה הוא טוען כי יש להפחית את דמי הקישוריות. בסופו של דבר, דמי הקישוריות הורדו הרבה מעבר לסכום שזליכה המליץ עליו במסגרת עבודתו עבור פרטנר, ותחזיותיו שהדבר יפגע בציבור בישראל, בעיקר בחלשים, התבדו.

אחזור לעניין הריבית. ראשית, את הריבית קובע הנגיד עם ועדה מוניטרית בבנק ישראל, הכוללת אנשים שלא דבק בהם רבב. שנית, לריבית הנמוכה יתרונות רבים ומהותיים בתחום הצמיחה וצמצום האבטלה. יתרונות אלה עולים מן הסתם על החסרונות בהתייקרות הדיור. בנוסף, כדאי לזכור שהריבית הנמוכה אמנם תורמת ליוקר הדיור, אבל באותה עת היא מוזילה את עלות המשכנתה.
מהראיון עולה הרושם שזליכה פשוט לא מבין את תפקידו של בנק ישראל. גרוע מזה, אפשר שביקורתו קשורה לכך שפישר תמך בסיום כהונתו כחשב כללי ב–2007. אחת הטענות המדהימות שמעלה זליכה היא שמדד מחירי הדיור שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מוטה מאוד ושהמחירים עלו בפועל יותר מהמדווח לציבור, שכן גודל דירה ממוצעת ירד בשש השנים האחרונות מ–100 מטר מרובע לפחות מ–80. אבל האמת הפוכה. שטח הדירה בישראל גדל ברציפות על פני השנים. בפרט, על פי נתוני הלמ”ס, משנת 2001 ועד 2010 שטח ברוטו ‏(כולל שטח בנוי משותף‏) של דירה חדשה ממוצעת עלה ב–30% - מ–133 מטר מרובע ל–172. לא מדובר בגידול בממוצע שנובע מכך שהבתים שהעשירים בונים עלו מאוד בשטחם, בניגוד לירידה בשטח הדירה של אנשי המעמד הבינוני. חלקן של דירות חמישה חדרים ויותר, מתוך סך הדירות החדשות עלה באותה התקופה מכ–40%, וחצה את רף ה–50%, וחלקן של דירות שלושה חדרים ופחות ירד מחמישית בקירוב לפחות מעשירית.
אבל, שוב בניגוד לטענתו של זליכה, שינוי זה בגודל הדירה משוקלל כבר בדרך חישוב מדד מחירי הדיור, ועל כן אין בו כל הטיה מן הסוג שזליכה טוען. זליכה צודק כמובן בכך שיוקר הדיור הוא בעיה. אבל את זה כולנו יודעים. טענותיו בעניין לא מסייעות להבין מהי המדיניות שיכולה להוריד את מחירי הדיור מבלי להגדיל את האבטלה ולפגוע בציבור.
עלול הקורא לחשוב שאולי ביקורתי על התיאוריות של זליכה נובעת מחילוקי דעות אידיאולוגיים. אולי כלכלנים “סוציאליסטים” חושבים שדווקא הצדק עם זליכה? בבלוג “דעת מיעוט” מראיין אורי כץ את פרופ’ יוסי זעירא, מקרו־כלכלן בעל מוניטין, שהיה חבר בצוות המומחים האלטרנטיבי בזמן מחאת קיץ 2011, ותומך בהגדלת ההוצאה הציבורית והמיסוי ברוח התוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה. אבל זעירא טוען שהורדת הריבית על ידי בנק ישראל היתה נכונה, ואינו סבור שעידוד צריכה פרטית תסייע לצמיחה הכלכלית.
בסיכומו של עניין, אציין שאין לפסול את האפשרות שבחלק מהמקרים טענותיו של זליכה התבססו על ידע חלקי, אך קשה להימנע מהמסקנה שיש לו נטייה לזרוק מספרים ללא בדיקה, ולדעתי מתקבל הרושם שהבנתו המקרו־כלכלית מוגבלת מאוד. כתוצאה, כך להערכתי, הוא מזיק לדיון הציבורי, ומקשה על יצירת חזית שתלחץ על הממשלה להפעיל מדיניות כלכלית נבונה, למען רווחת הציבור הרחב בישראל. בנושא יוקר הדיור הוא מכוון את חצי הביקורת לבנק ישראל במקום לממשלת ישראל, שתפקידה לטפל בהגדלת היצע הדיור, ובנושא הצמיחה הכלכלית הוא מציע מדיניות לעידוד הצריכה הפרטית - אף שזו דווקא פוגעת בצמיחה בטווח הארוך וכמובן בחיסכון האישי.

[jsphs7]

צודק לחלוטין. אפשר להציג את זה גם אחרת - יש כרגע קונפליקט בין הדור הצעיר (גילאי 25-35 , חסרי הנכסים) לדור המבוגר (גילאי 35-80 , בעלי הנכסים). הבעיה היא שמטבע הדברים בעלי הנכסים הם הרוב בקלפי, והם הרוב המוחלט בקרב מקבלי ההחלטות.
ברמת הממשלה יש הבנה של הבעיה, אך ההחלטות מתקבלות בעצם ברמת השלטון המקומי, ושם הדומיננטיות של השיקול הצר והמקומי עוד יותר חזקה.

איפה אריק שרון כשצריך אותו?

אני חושב שנגעת בנקודה.

השלטון המקומי קרי הרשויות והעיריות משיקוליהן מעדיפות לבנות דירות של 5+ חדרים במגדלי שקר כלשהו. ואם אפשר אז בכלל דיור יוקרה לעשירי ארה"ב שיגיעו רק בחגים כך שאפילו זבל לא צריך לפנות שלא לדבר על חינוך, סעד או שטור.

[jsphs7]

נכון.

אבל אם זו הפנסיה של האיש, או אם הוא עובד ותומך בילדו - ושנתי המקרים הללו הם הרוב המכריע - הכסף מופנה לצריכה.
תראה, אתה מציג את זה כמשחק סכום אפס - הכסף העודף שהוצע על דיור בשכירות ע"י הדור הצעיר מופנה לצריכה ע"י הדור המבוגר ובעל הנכסים. לטעמי, הטענה הנ"ל נכונה בחלקה. ראשית, חלק מהכסף מוצע בחו"ל כך שהתרומה למשק אפסית. הדור המבוגר חוסך לרב יותר ולכן חלק מהכסף מופנה לחסכון ולא לצריכה. רק חלק מהכסף שמופנה לתמיכה בדור הילדים והנכדים מופנה לצריכה בארץ.


חשוב לזכור שהדיון כאן הוא סך הכל על מרכיב מחירי הדירות במדד.

כמו כן כמה "זוגות צעירים " קנו דירה ב - 4 שנים האחרונות? 80,000 אלף איש? - זה מעט מכדי להשפיע על סטטיסטיקות של צריכה .
מכובדי, מדובר ב~ 80,000 משפחות כך שלאחר 5 שנים מדובר ב- 400,000 נפש. נניח כי רק 25% לקחו משכנתא גדולה מדי והתכנון שלהם לתשלום המשכנתא הגדולה לא התממש. מדובר ב- 100,000 נפש נשים, גברים וילדים שעולמם חרב עליהם מדובר באוכלוסיה מאוד גדולה ולא טעות סטטיסטית. מאחר והם לקחו משכנתאות ל-30 שנה אני לא רואה איזה פתרון אפשר להפעיל על מנת לסייע להם. לא ניתן לפרוס חוב לשנות הפנסיה של הפנסיונר. לא ניתן לרווח תשלומים. אז הפתרון היחידי שלא יאפשר להם לגמור ברחוב הוא מחילה של חוב - אתה רואה את הבנקים מוחקים חובות? תגיד, זו בעיה של הלווים, נכון, אבל הבעיה היא מערכתית. אם אתה רוצה לחיות במדינה של 100,000 איש ברחובות בתרחיש של משבר עולמי עתידי, עליית ריבית, שוק עבודה חלש, ירידת מחירים של דיור אל מתחת לשווי המשכנתאות, לטעמי,אין ספק שיש אשמה בקרב המתמנפים, מאחר ומדובר בכמות גדולה הבעיה מתחילה במי שאיפשר להם ללוות את הסכומים הללו בריבית משתנה \ צמודה ע"י בנק ישראל, המערכת הבנקאית והשלטון בישראל. זו צרה פוטנציאלית שאניע מקווה שלא תוביל אותנו לקסטרופה במאקרו בעתיד.

מי שמתמנף זו בעיה אישית שלו - רואים בברור מהנתונים שבעת הזו עדיף לגור בשכירות.

זה שמחירי הדירות גבוהים - אין מחלוקת. זה שהממשלה אימפוטנטית וגרמה למחסור מכוון של דירות במרכז ובמקביל נכשלה בהגדלת ההצע בפריפריה - אין מחלוקת.

אני בדעה שמחירי הדיור הגבוהים ישארו עימנו זמן רב , ככל שהמדיה עוסקת בזה יותר כך ברור לי שהפתרונות פשוטים -

מדברים על "חסמים" - מי יקים את הביוב, מי יסלול את הכביש, מי יפצה את מי שצריך לפצות - ועל זה מבזבזים שנים כי "אין תקציב".

לטעמי, הפתרון הפשוט וההגיוני ביותר הוא התחלה של מגה פרויקטי פנוי בנוי ע"י המדינה תוך נטילה של סמכויות המועצות המקומיות, הגדלת כמות הדירות בסאלמס משנות ה- 60 פי 8, הנחת תשתיות חדשות לרבות חשמל, תקשורת, מים\ביוב, כבישים, בניה של ביה"ס, גני ילדים, שטח מסחרי להשכרה, מתנ"ס,... והכל בפקוח של המדינה ע"י קבלנים מבצעים שיהנו מרווח גולמי דו ספרתי על הפרויקטים אם יבצעו בתוך שנתיים, ללא בירוקרטיה ואישורים וועדות - שליח המדינה ילך ויסדר מהיום למחר אצל פופטיץ מה שלא בסדר מהיום למחר, ללא בית משפט לדיירים הקיימים כי כל בעל זכויות בקרקע יקבל על כל דירה ישנה של 2.5 חדרים עוד אחת של 1.5 שיוכל להשכיר + חניה ומחסן. תפעיל 5 פרויקטים כאלו בחיפה, ירושלים, באר שבע, המרכז, ובגליל כך שיתווספו 200,000 יחידות דיור בתוך שנתיים במחיר סביר ללא עלות למדינה ותראה שנוי בכל שוק המחירים בארץ.
תתכבד המדינה לבטל את "מענקי הסיוע לדיור" ואת התקציב תפנה למימון החסמים - אם יש ויכוח - הקרן הממשלתית תשלם ובמקביל תתבע את מי שהיא חושבת שצריך לשלם -שבית המשפט יחליט - לפחות הפרויקטים יתקדמו. תהיה החלטת בית משפט לטובת המדינה - הכסף יחזור, אם לא - ממילא זה היה תפקיד המדינה - כך מעקרים מלוחות הזמנים את הוויכוחים הבירוקרטיים.

לסכום: אני מתנצל שאני עונה לכם באיחור של כמעט שבוע - פשוט לא היתה לי גישה למחשב משך כמעט שבוע.