לכולם,

ראשית אני מסכים כי בסביבת ריבית עולמית של 0-1% ריבית בנק ישראל לא יכולה להיות 4-5% כי הדבר יגרום לתסוף של carry trade ודומיו שיכנס לארץ ויקנה ש"ח ובאג"ח הזה יקנה אגרות חוב ממשלתיות ומדורגות ויחייה על הפרש הריבית.

ישראל של 2008 היא מדינה שתלוייה בעולם ביבוא חומרי גלם ותשומות ותלוייה בעולם ביצוא שירותים ומוצרים.

אחד מאבני היסוד של הכלכלה הוא שירותי מחקר ופתוח של חברות רב לאומיות שמשלמות בארץ בש"ח אבל מודדות את העולם ב-$. מהנדס ישראל שמשכורתו 20,000 ש"ח בחודש נראה אחרת במאזנים של החברות באם $ = 4ש"ח או $ = 2.5 ש"ח. בשער חליפין של 2.5 מהנדס ישראלי מקבל 8,000$ בחודש או 96,000$ בשנה. תוסיפו ~ 30% חופש, פנסיה, קרן השתלמות ואחזקת משרדים ותקבלו כי מהנדס ישראלי ממוצע עם כמה שנות ניסיון אמור היה לקבל שכר של ~ 130,000$ - בשיא המשבר של 2009 היה בקלות ניתן להשיג את הכח אדם הזה ברחבי ארה"ב או אירופה.

אי אפשר להתעלם ממרכיב שירותי הפתוח בכלכלה הישראלית.

קל מאוד לגרש מכאן את google, applied materials, IBM, apple, microsoft, ודומותיהן והרבה יותר קשה להחזיר אותן בעתיד. מרכז שנסגר ומאות מעובדיו מפוטרים יהיה קשה מאוד להחזיר ואל נא לשכוח את שיא המשבר של 2009 בהסתכלות על מה שקורה בעולם.

המסקנה: מהלך של התאמת הריבית לנעשה בעולם וקניית המט"ח על מנת להגן על שוק התעסוקה המקומי היה הכרחי.

לגבי אופן בצוע הרכישות של המט"ח יש לי סימני שאלה האם לא ניתן היה לעשות זאת אחרת? האם במקום לקנות בכל יום 100M$ או 25M$ לא היה חכם יותר לבצע מארבים של קניה לא שגרתית בעיקר בימי שישי וערבי חג ללא כל אינדיקציה שמשהו הולך לקרות ולבצע קניה של מאות מיליוני $ תוך העלה של השער החליפין ב- 10אג ויותר ואז לתת לשוק לעשות את שלו, אם שוב היה גולש כלפי מטה היה נעשה ניסיון לרכוש בסכומים גדולים וזמנים אקראיים.

לגבי שוק הנדל"ן, רבים טוענים לבועת נדל"ן - אני חושב שההגדרה הטובה יותר היא בועת חובות.

בישראל של 2010 - 2013 גודלה וטופחה בועת חובות הנובעת משוק דיור שקיבל מימון זול לרכישת נכסים יחד עם אוזלת יד ממשלתית בהגדלת היצע תוך שילוש ויותר של כספי המגרשים המשווקים על ידי המנהל בתוך כמה שנים ספורות. הממשלה הכניסה דרך מנהל מקרקעי ישראל את ידה הארוכה לכיסו של האזרח ובעיקר הוריו המזדקנים ומרוקנת את תוכנם תוך שעבודם במשכנתאות ענק ל- 30 שנים כשהוריו\ה של הזוג מוותרים על מאות אלפי ש"ח מכספי הפנסיה העתידית שלהם על מנת לשלם מקדמה על חשבון דירתם העתידית של בני הזוג.

אין לי שום בעיה אם היתה מתרחשת עליית מחירים כתוצאה מעליה בשכר החציוני במשק - השכר החציוני בישראל זז בכמה עשרות אחוזים בעשור בעוד מחירי הדיור כמעט ושלשו עצמם באותם תקופה.

בישראל יש בועת חובות, זוגות רבים נטלו: 800,000 - 1,000,000 ש"ח חוב ללא קביעות בעבודה, כשמשברים עולמיים כלל עולמיים פוקדים אותנו כל ~ 5-8 שנים במחזוריות. הם נטלו הלוואות ענק ל- 30 שנים כששוק העבודה הישראלי הוא מאוד לא טולרנטי לגיל. שוק העבודה ממדר רבים וטובים בני 45-50+ משוק העבודה שלא נאמר על אנשים בני 55-60. ולתוך הקלחת הזאת נכנסו עשרות אלפי זוגות בשנה בשנות ה- 20-30 שלהם.

המציאות הזאת גוררת כי בעלי הדירות שרבים מהם בני 50-60 וקבלו את הדירות הללו בירושה או קנו בעבר בזול משכירים אותם במחירים הזויים ביחס לשכר החציוני. אז יש לנו צמיחה ועלייה בביקושים מצד הדור המבוגר על חשבון הדור הצעיר שהוא כיום בני 25-45.

מר וגברת בעלי דירה יסעו בכסף הזה לאוסטרליה ובשנה הבאה לגלפגוס - אבל התרומה למשק מתחילה בהוצאות על שירותי חינוך איכותיים של ילדי שהם בני 0-10 דהיום. מי שמחוייב במשכנתאות ענק מקטין צריכה על מנת לייצר מעט רזרבות ליום סגריר. והחנק הזה לשנים ארוכות הורס את הכלכלה ולזה לדעתי זליכה התכוון.

הבעיה היא בעיה מלאכותית. כי ביום שמשהו בממשלת ישראל יחליט להזיז את הישבן בתוך כמה חודשים מחירי הדיור יכולים לפול בעשרות אחוזים סביב אזורי הבקוש ובמאה אחוז יותר בפריפריה הרחוקה.

חברה סינית קבלנית הציע לבנות 30,000 - 100,000 דירות של 5 חדרים 120מ^2 בעלות בניה של 400,000 ש"ח ליחידה. זה סוד ידוע בקרב הקבלנים כי עלות בניה של יחידת דיור 100מ^2 הוא סביב 300,000 - 400,000 ש"ח. באם מדינת ישראל תשווק קרקעות לבניה רוויה או עדיף כי תפנה למגה פרויקטים של שקום שכונות בפריפריה התרבותית של מדינת ישראל (דרום ת"א כדוגמא בדגש על אזור תחנה מרכזית ישנה), הריסה של החורבות הקיימות והגדלת מצאי הדירות ליחידת קרקע פי 7-8, שמירת חלק מהדירות לטובתה כדיור צבורי, הוצאת הסטודנטים משוק הדיור ובניה רחבת היקף לעשרות אלפי חדרים לטובת סטודנטים (לא רואה סיבה כי סטודנטים של אוניברסיטת ת"א כדוגמא לא יגיעו ברכבת מרמלה או לוד אם יבנה שם קמפוס מגורים מודרני - דבר שישפר את המצב הסוציואקונומי של האזור).

דרושה בסה"כ החלטה ממשלתית על מנת להחזיר את מחירי הדיור למחירי 2008 (נניח 700,000 ש"ח לדירה חדשה 100מ^2, עם מחסן, מעלית וחניה במרחק של 10 דקות מנתיבי תחבורה עקריים).

הבועה החלה בימי אולמרט כהחלטה על דחיפת האוכלוסיה מהמרכז ע"י אי בניה - תוך שלא ניתן דגש לשוק התעסוקה ומשרות טובות במטרופולינים: חיפה, ירושלים ובאר שבע בהיקף הדרוש למהלך.

הבועה המשיכה בימי נתניהו תוך שהיא מתודלקת בריבית אפסית.

בועת החובות ממשיכה לגדול וטפוח תוך שמאות אלפים מצטרפים אליה משך השנים.

ניתן להחליט כי לא מטפלים בבעיה כפי שלא טפלו בויסות מניות הבנקים שטופח כעשור קודם שפוצץ ב- 1983 - כח ההנהגה ידעה אז כי מדובר במפלצת, רובם העדיפו לבעוט בפחית בתקווה שזה יתפוצץ במשמרת של שר אחר.

גם כיום ראש הממשלה נתניה, ושרי האוצר והשכון יכולים להחליט כי הם דוחים את הבעיה - ככל שידחה משך הטיפול נקבל פיצוץ דוגמאת יוון או ספרד להרבה שנים. כי הלוואות קל לקחת הרבה יותר קשה להחזיר בטח אם לא קיימת התאמה בין גודל החוב והמשכורות הנהוגות במשק.