לי לא ברור מדוע השופט העביר העניין לדרקטוריון פיתוח, הרי העמדה של הדריקטוריון ידועה - הוא בעד תשלום, כמו גם המשקיף
לגבי הטיעון של העמדת חוב לפרעון מוקדם - זה סתם רעש וצילצולים - הרי הבנקים מחזיקים חוב שקצר מחוב האגח, ומי שהתחיל את תהליך ההסדר בפיתוח הם האגחים הארוכים - כל יתר הנושים היו נגד / ניטראליים אז איזה אינטרס יש למישהו להעמיד חוב לפרעון מוקדם ?
לגבי הקפאת הליכים - אפילו באחזקות אף אחד לא ביקש הקפאת הליכים, איזה סיבה יש לדירקטוריון של חברה שטוענת שהיא סולבנטית לבקש הקפאת הליכים? זה מנוגד לחלוטין לכל מה שהחברה טענה עד היום .
הבעיה היא שכנראה אורנשטיין זקוק לסולם בשביל לרדת מההחלטה של להעביר כספי פדיון לנאמנות - זו היתה החלטה משונה כבר שניתנה , וההתנהלות ממשיכה להיות לא הגיונית -
שני מצבים אפשריים לגבי שיחרור הכסף (מבחינת השופט) -
1. אין שינוי בנסיבות שגרמו להחלטה להעביר הכסף לנאמן - אז מדוע לשלוח זאת לדרקטוריון פיתוח? - כדי ששוב הדריקטוריון יגיד - לשלם, והשופט לא יסכים?
2. השתנו הנסיבות ואפשר לשחרר את הכסף - מדוע לשלוח זאת לדרקטוריון שוב? הרי החברה מבחינתה שילמה את הכסף, הכסף יצא ממנה לנאמן וזה נחשב כתשלום, השופט קבע שהתשלום ילך לנאמן, והוא לא זקוק לאף אחד בשביל להחליט שהנאמן ישחרר הכסף - לדרקטוריון פיתוח אין יד ורגל בעניין
בקיצור, אני לא מבין את ההגיון בהחלטה.
הגב עם ציטוט