תמ"א 35 - הפסקת בנייה במרכז הארץ

http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3603804,00.html

צטוט מתוך הכתבה: "כך למשל, בתקופת ממשלת אולמרט הוחלט על הפסקת התכנון במחוז מרכז על מנת לעודד מעבר לפריפריה. עצירה כזאת אינה דבר של מה בכך, שכן עם חידושה היה צורך בהנעת מערכות התכנון מחדש והשלמת פערים. יוזמי התוכנית שהחלו לעבוד על העדכון כבר ב־2007 יודעים זאת וכותבים כי נערכו מחדש לאור השינויים בשוק הדיור."
ד
אני חושב שזו תעודת עניות למי שמנהל כאן את המדינה. החלטה על העברת האוכלוסין לפריפריה היא מבורכת - הבעיה שכמשאירים את רב התעשייה ורב השירותים (בשכר גבוה יחסית) במדינת ת"א ובפריפריה ישנן עיירות של שכר מינימום המשרתים מפעל או שניים - מה בדיוק יוזמי התוכנית קיוו לקבל?

מה שמדהים, שהספור חוזר על עצמו, ירושלים של שנות ה- 80 היתה עיר שהיתה בה תעשייה, מסחר ושירותים - המדינה דאגה להעברתם של מוסדות הנסמכים לשולחנה לירושלים - החל בתחילת שנות ה-90 צעירים הלכו בעקבות הפרנסה הטובה אל השפלה ולא כי הם שנוא את החרדים. בירושלים נבנו מבנים ועוד מבנים שמשמישים בעיקר בחול המועד סוכות ופסח. מבני יוקרה בעיר נבנו אבל לא מקורות תעסוקה בהיקף הנדרש. אז, העיר משכה אוכלוסיה של יהודים עשירים מתפוצות ישראל בארה"ב, אירופה ואוסטרליה והדירה את רגליהם של אנשים בתחילת דרכם. התהליך נמשך מאז תחילת שנות ה-90 כפי שמופיע בגרף מטה. הגרף נלקח - http://jiis.org.il/.upload/facts-2011-2.pdf של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

אם עד שנות ה-90 ההגירה אל ירושלים היתה חיובית או שלילית קטנה מאז תחילת שנות ה-90 אנחנו רואים קצב אחיד של 5000 איש בשנה.
מה שמדהים שכל מקבלי ההחלטות לא מבינים שהחלטה כמו "נפסיק לבנות במרכז", מבלי שיש תשתית למקומות תעסוקה ראויים בפריפריה, מבלי שניתן להגיע בבוקר לעבודה בקלות או ביעילות לא יגרמו לאנשים לעזוב את המרכז לטובת ערי השדה אלא יעלו בצורה חדה את המחירים במרכז הארץ ובצד שני יגרמו לעליה במחירים של ערים הנמצאים בפריפריה הקרובה.

Jerusalem.jpg

ההחלטה על 4 מרכזים מטרופולינים: המרכז, באר שבע, חיפה וירושלים היא החלטה מצויינת רק שיש ליישם אותה מהבסיס היציב ומהיסודות ולא מהתקרה.
אם בשלב ראשון פלוני אלמוני יתקבל לעבודה טובה בבאר שבע - אז בהתחלה הוא יסע כל יום ברכבו מפרברי המרכז אל הרכבת, יחנה את רכבו (בדוחק כי כמות המכוניות רבה ומספר מקומות החניה דל), ימתין לרכבת, יסע שעה, יצעד קצת ברגל (בשמש, בגשם, בחום ובקפור) יגיע לעבודתו ולאחר 11 שעות יעשה את הדרך חזרה ואז יגלה כי במקום לשלם שכ"ד של 4000 - 5000 ש"ח + 2000 ש"ח הוצאות נסיעה - הוא יכול לגור בבאר שבע ולשלם שכירות של 3000 ש"ח.

כשיהיה בקוש אמיתי לדירות של צבור שיכול לשלם את השכירות או המשכנתא הקבלנים יבנו. למעט מחיר הקרקע אין הבדל מהותי בין בניה של דירת 4 חדרים בת"א אל מול באר שבע או קריית מוצקין.

הפתרון הוא דחיקת המעסיקים אל הפריפריה ולא דחיקת יכולת הקונים לקנות.

עצוב שההנהגה לדורותיה לא מבינה שוב ושוב ושוב שאת מר ישראל מעניינת המשרה שלו בבוקר, ביה"ס של הילד\ה ולאן הוא הולך לשים את ראשו\ה בלילה - הרבה לפני דברים אחרים כמו בילויים, תרבות, .......

איך גורמים למעסיקים לפתוח משרות בשכר גבוה במטרופולינים האחרים שאינם ת"א? זו שאלה טובה שיש עליה מספר תשובות טובות. לדוגמא: מס חברות דיפרנציאלי, כספי מדען ראשי לחברות בתחילת דרכן (רוצים כסף למיזם ההיטק? מאיפה אתם? הרצליה?, הפרויקט ניראה בר בצוע - אבל תקבלו כסף ממשלתי אם תרימו אותו בירושלים או בבאר שבע - שם גם תקלטו את העובדים שלכם), הנחות בארנונה למפעלים עתירי ידע בפריפריה - בעקבות אלו יגיעו גם נותני השירותים.

אני חושב שההחלטה צריכה להיות יותר בהשקעה של כספים קטנים בהרבה יותר חברות קטנות ולא כסף לקונגלומרטים שמסוגלים להסיע על בסיס יומי את עיקר כח האדם המשמעותי שלהם הלוך וחזור מערי השינה של מחוז מרכז כשלא ברור מה בדיוק נעשה בסניף הדרומי או הצפוני ביחס לסניף במרכז.

חברות קטנות וצעירות יכולות להפעיל הרבה פחות מרפקים ויחסי צבור אל מול המדינה.