הפד ממשיך ורוכש אגחים (מגובי משכנתאות/ ממשלתי) בקצב של 85 מליארד בחודש. יש לזכור שזה לא גיוס נטו , אלה ברוטו - מול זה יש תשלומי ריבית ופדיונות - בעיקר של אגח מגובה משכנתאות שאחד מתכונותיו זו הזכות לפדיון מוקדם - מול מיחזורי משכנתא

להזכיר, מאזן הפד הגיע לשיא של 2.85 טרליון ביוני 2011 עם סיום QE2 ושמר על רמה זו עד תחילת דצמבר 2012 - לכאורה נדמה כי הפד רוכש כל העת , אך נטו - גודל המאזן נשמר.

נכון ל - 20/2/2013 מאזן הפד צמח ל- 3.10 טרליון דולר - גידול של 250 מליארד ב - 5 חודשים והוא צפוי להמשיך לגדול כנראה עד סוף 2013 להיקף כולל של כ - 3.5 טרליון ואולי אף יותר.

בשלב זה מתחילות צעקות מהקהל שעוסקות בחורבן כלכלי שהפד משית על ארה"ב בעיקר ועל העולם בכלל, אז זו הנקודה הנכונה להתמודד עם הנבואות השחורות הללו

ההתמודדות מתחילה בהבדל בין מדיניות מוניטרית למדיניות פיסקלית - הבעיה של המדינות בעולם היא בעיית גרעון ממשלתי, לא של מדיניות הבנקים המרכזיים.

גרעון ממשלתי קבוע וגידול רציף בחוב ממשלתי הוא מצב בר קיימא בתנאי שהגידול בתמ"ג תומך בעומס ריבית סביר בתוספת תנאים יחודיים לכל מדינה - אינני רוצה להיכנס לתאוריה כאן, רק ברור שיוון חצתה את הנקודה של גרעון סביר ברמת גרעון של יותר מ- 10% כשהיא נושאת חוב של 100% מ - GDP לעומת יפן עם 230% חוב ל - GDP שמגייסת חוב חדש בריבית של 1%.

חורבן כלכלי נובע בחוסר משמעת פיסקלית - גרעונות גדולים , חובות מתנפחים - במצב כזה הבנק המרכזי "משחק על זמן" הוא יכול לנסות לממן את הגרעונות ע"י רכישת האגח (מוניטוריזציה של חוב ממשלתי) אך בסופו של תהליך התוצאה הסופית היא אינפלציה. במילים אחרות הבנק המרכזי מחליף חוב ממשלתי ארוך טווח (האגח שהוא רוכש) בחוב ממשלתי קצר טווח (רזרבות נושאות ריבית בבנק המרכזי) שמגדיל את הסיכון ל"בריחה מהמטבע" = פיחות

אל מול מדיניות פיסקלית חסרת אחריות, לבנק המרכזי אין חלופות טובות - אם לא ירכוש אגחים ויצור אינפלציה ופיחות - הריבית ארוכת הטווח תעלה לרמה ש"תהרוג את המשק" - הכנסות המדינה יקטנו - והמדינה תפשוט הרגל - זו לא תאוריה - ראינו זאת מתרחש בפורטוגל , אירלנד, ספרד ואיטליה - המוצא היה רכישות אגח של מדינות אלו ע"י
ECB

לפיכך, לאור הגרעונות של הממשל האמריקאי ההתנהלות של הפד היא במסגרת הצפיות וההתנהלות הסטנדרטית של בנק מרכזי שנלחם בגרעון ממשלתי גדול מחד ומשק במיתון מאידך.

המלחמה תימשך עד אשר תושג צמיחה במשק והאבטלה תרד. ברגע שהמטרה תושג , הפד יצטרך לבצע את "אסטרטגיית היציאה" שלנו מהמדיניות הנוכחית - רכשית אגח ארוך וריבית קצרה אפסית.

לאור האמור לעיל על הגרעונות המשלתיים, ישנם שני תסריטים מרכזיים בהם הפד צריך "לבצע יציאה" מהמדיניות המוניטורית הנוכחית - הראשון - ארה"ב עולה על מסלול של צמצום הגרעון והשני - הפוליטקאים לא מצליחים למצוא נוסחא לצמצום הגרעון

התסריט הראשון - צמצום גרעון

מדיניות של צמצום גרעון היא למעשה מדיניות בולמת צמיחה - פחות הוצ' ממשלתיות , פחות שכר, פחות תעסוקה - התקווה כמובן שתמיחה אורגנית של המגזר בעיסקי / פרטי / ייצוא יתפוס את מקום הכספים הממשלתיים ואף יניב הכנסות חדשות ממסים - שיתרמו להמשך הורדת הגרעון.

מול מדיניות פיסקלית "מצמצמת" יש שתי אסכולות מוניטריות -
אסכולה אחת מטיפה למדיניות מוניטרית מצמצמת - כלומר לאפשר עליית ריבית ארוכת טווח וקצרת טווח על מנת למנוע מצב של אינפלציה (בגלל הצמיחה) וכן למנוע מצב של חזרה לגרעונות ממשלתיים (אם הריבית נשארת מאוד נמוכה הפוליטקאים יתפתו שוב לקחת הלוואות במקום לקצץ)
אסכולה שניה טוענת כי יש לשמור על מדיניות מוניטרית מקלה על מנת לתמוך בצמיחה (גידול ב - GDP נומינלי) , גם על חשבון עליה קלה באינפלציה - צמיחה גבוהה יותר = יותר הכנסות ממיסים הסיכויים להצלחת מהלך הקטנת הגרעון - עולים.

אני מניח שרוב הסיכויים שהפד יבחר בצמיחה על ריסון - כלומר תישמר מדיניות מוניטרית מקלה.


ההמשך - מה יעשה הפד?