המקרה הנוכחי הוא דוגמא מובהקת של אנשי עסקים בישראל שלא מבינים שאין שום הגיון לאכול את הדגים הסרוחים, לחטוף מלקות הגונות ולבסוף להיות מגורש מהעיר.

אז מה היה לנו? נציגות האג"ח הגיע למסקנה כי כל הספור עם אלשטיין הוא תרגיל במשיכת זמן. לבעלי אגרות החוב של IDB אחזקות קיימת זכות להעמדה לפרעון מיידי של החוב - זכות שתהיה למחזיקי פתוח בעוד חצי שנה - שנה. משתהיה הזכות הזאת לפתוח היא לא תזדקק לאחזקות על מנת להשתלט על החברה.

אם נוחי לא היה משפר את ההצעה של אג"ח פתוח אלא ביוזמתו היה מביא 280M ש"ח לפני חודשיים ומציג מתווה הסדר שלכאורה לא כולל הסדר הוא היה יוצא ענק. שם בעולם העסקים הוא משהו ששווה הרבה מאוד כסף, זה קשרים, זה יכולת לקבל הלוואות זולות ללא בטחונות מספקים, זה יכולת לעשות עסקים על בסיס המוניטין. זה אמון הצבור.

במקום זאת, לפי מה שנראה, אלשטיין את נוחי העדיפו (לכאורה) למרוח את הזמן, לתת לנושים של אג"ח אחזקות להתבשל במיץ של עצמם בתקווה שיהיה ניתן לזרוק להם כמה בוטנים ולשלוח אותם לדרכם.

נציגות אג"ח אחזקות לא היתה מוכנה ללכת במסלול שהועידו לה בעלי השליטה ובצר להם השתמשו במשהו שיש להם על מנת לקבל חלק מנשייתם ולא להגיע לנקודה בזמן בה ביהמ"ש יתן לנושי פתוח את החברה והם ישארו עם שום דבר למעט המזומן שיצטמק בשל יועצים, מנהלים ופקידים שיטלו מהקופה על בסיס חודשי והנושים ימתינו.

אם נוחי היה מגיע חודש לפני, חודשיים לפני עם הצעה הוגנת פחות או יותר הוא יכול היה לקבל את המעמד שיש ללבייב כמי שהציל את העסק בכספים פרטיים שלו (או של מקורביו). השם בשוק שווה הרבה יותר מעוד 50 מיליון או פחות 50 מליון לאנשים במעמד הזה.

כעת המחזיקים צריכים להחליט, האם הם בעד מתווה שכולל תספורת באג"ח פתוח, ודחייה של יתרת החוב - כך שלאחר הפעולה הזו IDB פתוח מתייצבת.

לבין מתווה של נוחי את אלשטיין שכולל ~ 180M + 280M ש"ח (המזומן בקופה + הכספים החדשים) קרי ~ 20-25אג במזומן ביום ההסדר + פרטים לא ידועים + ברדק שלא נפתר ברמת IDB פתוח ואולי אפילו דסק"ש.

הבנקים שהעמידו את החוב לפרעון מיידי וכנראה שיאבדו את רב החוב בגנדן הם גוף לעומתי שלא יעשה חיים קלים בתחתית קרי אחזקות, פתוח ודסק"ש.

האלוקים נמצא בפרטים: צריך לראות את ההצעה של נוחי את אלשטיין וכל הזמן לשים לב שמעבר למה שמקבלים ביד ומייד מה קורה אם יתרת הנשיה - קרי מה יהיו שווים הנכסים האחרים בעתיד בהינתן כי לא נפתר שום דבר ברמת IDB פתוח ומטה. היתרון של ההצעה החדשה אם תצא אל הפועל הוא קבלת רף תחתון של 20-25אג ביד ומייד ואופציה לקבלת השאר או חלקו בעתיד.

בקבלת ההצעה הנ"ל הנושים ידרשו למחול מראש לנוחי, משפחת דנקנר, מנור ולבנת ובעלי תפקידים על כל זכויות תביעה עתידית. זכות שיש בה ואולי אין בה כסף אבל אף אחד מהנ"ל בטח לא ירצה להתייצב בפני כבוד השופט ולתת הסברים למה עשה איך ולמה. בשביל הזכות הזאת להבנתי תשובה העדיף להוציא כספים מכספו האישי על חברה ששווה כלום ולא לעמוד על דוכן הנאשמים בעתיד ולתת הסברים לקצין חוקר מטעם ביהמ"ש.


הפעולה כעת נראית ונשמעת כמו מיקוח של תגרנים בשוק - אתם קיבלתם הצעה - הנה אני אציע עוד כמה בוטנים ולכן קנו אצלי. אמנם שוק ההון הוא שוק. אבל היה מצופה כי נוחי לא יגיע למצב הזה - גם למשיכות הזמן לכאורה יש גבול וחבל שזה מה שהיה דרוש על מנת לקבל סוף סוף הצעה.

אני מקווה שמתווה ההסדר מדבר על פרעון של 20-25אג במזומן, מחיקה של חלק קטן של החוב בתמורה למניות של IDB פתוח שתרשמנה למסחר, ומקסימום פריסה מחדש של האג"ח בריבית סבירה. אפשר ללכת על מהלך של אג"ח שקלי לא צמוד שישלם קופון שנתי עולה מ- 5% ביום ההסדר והריבית הנקובה בו תעלה עד 7% בעוד 15 שנים. כשהאג"ח יפרע בשנים 2028-2035.

תחת הנחה של אינפלציה של 3% בשנה לאחר 15 שנים שבהם החברה תאלץ למצוא את הכסף לשלם את הריבית השנתית (כמה עשרות מיליוני ש"ח בשנה) החוב יפחת ב- (1-0.03) ^ 15 = 0.63 קרי מחיקה של כשליש מהחוב.

אם הפריסה תהיה ליותר שנים (נניח אג"ח ל- 25 שנים שקלי לא צמוד) הרי החוב יפחת ב- 1 - (1-0.03) ^ 25 = 53%.

וזאת עוד טרם שדברנו על התפרצות אינפלציונית פוטנציאלית שתשחק את החוב עוד יותר.

אג"ח במח"מ ארוך גם אם נושא ריבית סבירה של 6-7% שקלי במצב של IDB אחזקות יסחר להערכתי סביב ה- 20אג דבר שיאפשר לבעלי השליטה לאסוף משך הזמן את החוב בבורסה בנחת בדיסקאונט עמוק על השווי התחייבויותיי.