עכשיו מגיע רגעהאמת של הבנקים - גנדן וטומהוק ישארו ללא נכסים אם נושי אחזקות יקחו את החברה - ולבנקים הלוואות של מאות מליונים לחברות אלו.
אם הבנקים חושבים שבפרמידה יש ערך מספק כדי להשיב את נשיתם בגנדן / טומהוק - יתכבדו ויציעו הזרמת מזומנים (כבעלים של אחזקות) על מנת להשתתף בהסדר.
מכיוון שזה לא עולה על דעתם וממילא הם מחקו כבר את רוב החובות אם לא את כולם, הבנקים יתרכזו בקרב מאסף לנסות להישאר עם חוב בפיתוח, במקום לקבל אגח חדש + מניות פארי פסו עם שאר נושי פיתוח.
מבחינת ההסדר המוצע, נציגות אחזקות טעתה.
היו צרכים לסכם עקרונות - המרת חוב למניות, חוב זוטר לאחזקות, אופציות וכו - כפי שרואים בהסדר , אך להתעקש שאת החלוקה יעשה בית המשפט באמצעות נציגיו - באופן כזה הם היו מקבלים הרבה יותר.
אם תבדקו את ההצעה שלי להסדר , יש בה את כל האלמנטים של ההסדר המוצע אך בהבדל משמעותי אחד - את עודף שווי פיתוח , אחרי שנושי פיתוח מקבלים את כספם - הולך לנושי אחזקות. בהסדר המוצע במקרה של השבחת פיתוח יקבלו נושי אחזקות 550 מש"ח במזומן ואגח + 10% משווי פיתוח + 15% משווי פיתוח העולה על 1750 מש"ח
כלומר בחשבון סופי, לצורך הדוגמא , אם פיתוח אחרי שנתיים תהיה שווה 3 מליארד - יקבלו נושי אחזקות 550 מש"ח + 300 על 10% מניות + 185 מהאופציות - קצת יותר ממליארד ש"ח (תספורת של למעלה מ 50% - הפסד של יותר ממליארד ש"ח על החוב) לעומתם , נושי פיתוח יקבלו מליארד ש"ח יותר מנשייתם (כלומר ירוויחו מעבר לחוב הקיים)
מן הצדק היה לתת לנושי אחזקות יותר אופציות. כמה יותר? לדעתי אופציה ל - 40% מפיתוח החדשה במחיר מימוש 1750 (במקום 15%) זה פתרון הוגן - נושי אחזקות יחזיקו 50% מפיתוח החדשה כאשר 40% מהמניות יונפקו עפ"י מחיר מימוש שהוא החוב שנושי פיתוח וויתרו עליו תמורת מניות.
כך פיתוח החדשה תוחזק 50% - 50% בין נושי פיתוח לנושי אחזקות - רק אם פיתוח מתאוששת.
הגב עם ציטוט