שאלו אותי מדוע אני "מזלזל" "בבעלי המקצוע" שמנהלים את המומ להסדר באחזקות
את התשובה קיבלנו היום, שבעלי המקצוע האמיתיים עשים הסדר בגנדן:
הבנקים הגיעו להסכמה עם אדוארדו אלשטיין שלפיה הם יקבלו תשלום במזומן של כשליש מהחוב כלפיהם, ומנגנון שיאפשר להם ליהנות מרווחים ודיבידנדים עתידיים בקבוצת אי.די.בי.
מנגנון ההסדרה קובע כי הבנקים יקבלו אחוז מסוים מכל רווח שתרשום אי.די.בי אחזקות שבשליטת גנדן. המנגנון עשוי לכלול שיתוף הבנקים בדיבידנד העתידי שתחלק אי.די.בי, אם תחלק, וכן סכומים נוספים בהתאם לעלייה עתידית במניית אי.די.בי אחזקות. מנגנונים אלו יימשכו גם לאחר סיום התשלומים של החוב שנותר לפריסה של 8-6 שנים (40% מהחוב).
מי מחזיק "קלפים" יותר טובים במו"מ להסדר? הנושים של גנדן או הנושים של אחזקות?
אז איך זה "אנשי המקצוע" באחזקות מקבלים כל כך מעט (מזומן 250 - מש"ח על 1.7 מליארד חוב - ושום פיצוי על המחיקות כדוגמת מניות בפיתוח?
זה ההבדל בין שכירים של בתי ההשקעות שרק רוצים לחזור הביתה בשלום, לבין בנקאים שיודעים , בנימוס, להסביר לחייב כי כדאי לו לשתף פעולה - והם נימדדים על הכסף שחוזר אליהם ולא על כותרות בעיתון.
כפי שאני טוען כל הזמן - יש לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי נאמן והשתלטות מחזיקי האגח על אחזקות - ומשם להתחיל את המו"מ.
הגב עם ציטוט