לעופר,
אג"ח ממשלתי ארוך טווח הוא מדד היחוס לתשואה על השקעה ארוכת טווח.
אם ניקח את מדינת ישראל כדוגמא: נניח ויש לפנינו קרן פנסיה שמנהלת חסכון ארוך טווח מה התשואה שאותה קרן פנסיה תדרוש להפיק על מנת להכנס להשקעה בפרויקט כמו כביש 6?
מהסתכלות בשוק רואים כי אג"ח ממשלתי 0142 שיפרע בתשלום אחד ב- 2042 (30 שנים בקירוב מהיום) מניב תשואה של 5.07% שנתי שקלי לא צמוד. האג"ח נסחר בפרמיה על הפארי והגופים העסקיים מוכנים לשלם מעל הפארי ולהסתפק בפחות מהנקוב בו בתנאי שוק נוכחיים.
המסקנה מכך כי גוף פנסיוני שיכנס להשקעה בטוחה יחסית כמו כביש 6 או מתקן הטפלת מים עם חוזים חתומים מול המדינה ידרוש תשואה טובה יותר מאשר 5% שניתן לקבל רק מהחזקה באג"ח ממשלתי ל- 30 שנה.
כעת תאר לך שבגלל סיבות כאלו ואחרות אג"ח ממשלתי ארוך טווח נותן 10% - האם המשקיע הסביר יכנס להשקעה פיזית בפחות מ- 10% לשנה?
בארה"ב תשואת אג"ח ל- 30 שנה מהווה את מדד היחוס למחיר המשכנתאות.
ברור שברננקי עוקב מקרוב אחר תשואות של אג"ח ממלתי ל- 10Y ו- 30Y על מנת לאושש את הכלכלה.
במצב בו נוצר עוות בו אג"ח ממשלתי קצר (שבעקבות הקניות המרובות של הבנק המרכזי בארה"ב) נסחר בפרמיה אבל אג"ח 30Y נסחר בתשואה גבוהה יחסית יש לו את כל הכלים למכור 2Y ולקנות 30Y תוך עליית מחירו ובהתאמה ירידת התשואה.
תשואה נמוכה ב- 30Y מאפשרת לבנקי המשכנתאות להוריד את הריבית המבוקשת על משכנתאות לטווח ארוך ולהקטין את כמות הבתים במאזני הבנקים (בעקבות עקולים) וכן ליצור בקוש אמיתי לבניה חדשה בארה"ב.
כלי הריבית שהוא קצר טווח, וכלי היכולת לקנות בשוק אג"ח במח"מ משתנה וכן שטרי הון בנקאים (כל הספקטרום של הטווחים) הוא 2 כלים עקריים בארגז הכלים של בנק מרכזי מודרני במדינות עצמאיות דוגמאת ארה"ב או אנגליה או יפן.
