שלום חברים,

TBY - נדמה לי שאתה קצת טועה בהפרדה המלאכותית של שלב 1 ו-2. העיסקה היא ברורה ואחת בלבד - העברת 48 מיליון מניות תמורת הסבת הלוואת הצינסון, 250 מיליון מזומן ודיבדנד עד 115 מיליון.
בוא נניח שפרטנר מפסידה ברבעון הרביעי ומאפסת לחלוטין את הרווח מתחילת השנה. אמרנו שלפרטנר יתרת עודפים שלילית, לכן היא יכולה לחלק רק מהרווחים השוטפים. אין רווח - אין דיבדנד.
אבל, גם במקרה הקיצוני הזה, סקיילקס עדיין צריכה לקנות מניות/אג"ח כדי לשחרר 3 מיליון מניות נוספות ולהעביר לגביר. האם אני צודק ?
כדי לחלק 400 מ', פרטנר צריכה להרויח 184 מ' ברבעון הרביעי !! נראה קצת קשה לאור ההתפתחויות והרווח ברבעון השלישי (110 מ'), אבל אפשרי גם באמצעים חשבונאיים שלא נזכיר כאן.

תספורת – אתם מציינים נקודות חשובות ונכונות באופן עקרוני, אך לא מתאימות למצב המצוי נכון להיום. מחד, ברור שמטרת החברה להשיא תשואה מירבית לבעלי המניות ומאידך, ברור לחברה שאסור לה "לקלקל" את יחסיה עם נושיה שהם בעצם המלווים בעבר, בהווה וככל הנראה גם בעתיד. זאת דעתי וכך אני מאמין שזה צריך להיות, אם כי ברור לי שחלקכם מגחך בהנאה.
בהחלט יתכן מצב בו החברה מצויה, לצורך הדוג', בעודפי מזומנים ומבקשת להחזיר חלק מחובותיה מוקדם מהמסוכם. כך מנהל היום לבייב מו"מ מול הבנקים להחזר חוב מוקדם כנגד הנחה וזה בסדר גמור כי כסף היום זה לא כסף בעוד שנים. בקניית האג"ח מנצלת החברה את חולשת המחזיקים (לעומת כוחם של הבנקים) ולא משנה מאיזו סיבה וקונה בזול את חובה.
אתם מכירים גם את דעתי על ההיבט המוסרי ושוק ההון ולא ארחיב שוב בנושא, אבל החברה לקחה שקל מהמלווה, תתכבד נא להחזיר את אותו שקל.
אוקי, אז לחברה אכן נוצר רווח הון (לעיתים גדול מאד כמו במקרה קרדן NV שסיימה את הרבעון ברווח קטן אך ורק כי רווח ההון היה גדול יותר מההפסד השוטף הגדול) ובעלי המניות מרוצים,
אך מה זה עוזר למחזיקי האג"ח ??? נדמה לי ש-TBY כבר ניסה להסביר לי מה זה עוזר, אני אנסה להסביר בדוג' פשוטה את טענתי על פגיעה במחזיקים, כדלקמן:
אלביט הדמיה – עפ"י הנתונים בסקירת עיתון גלובס את הדוחות לרבעון השלישי, לחברה יתרות מזומנים בסך 271 מ' מול חוב "סולו" בסך 2.6 מיליארד ₪. החברה מבצעת קניה חוזרת בהיקף של 150 מ' ₪. לשיטתכם, עוצרים הכל ומקפיאים מצב (נתעלם משאר הנכסים שקיימים בכל מצב) – לפני הקניות החוזרות לנושים ישארו 271/2600=10.5 אג'. אחרי הקניות החוזרות יתרות המזומנים יצטמצמו ל-120 מיליון, נניח (ואהיה נדיב) שהחברה "תקנה" חוב בסך 500 מ' ₪ -
לנושים ישארו 120/2100=5.7 אג'. כמה פשוט.
עולות בראשי מהזיכרון שתי חברות שביצעו קנייה חוזרת של אג"ח במאות מ' ₪ - ארזים וקרדן NV. אני חוזר שוב – מאות מיליוני ₪. האם זה עזר במשהו למחזיקי האג"ח? האם החברות לא נאבקות היום (כפי שהיה צפוי) על חייהן וככל הנראה יתקשו להחזיר את חובן – ארזים כבר בקרוב ב-2013 וקרדן ב-2014.
עוד הערה שכבר הזכרתי אותה – בכינוסי מחזיקי האג"ח, אותם אבירי שוק ההן מגדולי המוסדיים שמהללים לרוב את הקניות החוזרות, מוציאים קיטור אינסופי על התנהלות החברה וריקון הקופה ע"י הקניות החוזרות לצד הבונוסים ושאר ירקות. לטעמי, ההצגה הטובה בעיר.

שאלת תם – כוונתי TBY היא מדוע החברה בוחרת לקנות אג"ח ב-200 מיליון ₪ (כדי לשחרר מניות משעבוד) על פני קנייה ישירה של מניות בשוק. חשבון פשוט מראה כי במקרה זה ההוצאה תסתכם בכ-75 מ' ₪ בלבד עפ"י שער 25. מה מסתתר שם ?


בברכה,
אודי