לאחר הדיון בבקשה של אלביט לכנס אספת מחזיקי אגח שתאשר את ההסדר שגובש בין זיסר לקרנות, הדינמיקה של הסדרי החוב בישראל השתנתה לתמיד - ולטובה.
בית המשפט לא נקט בגישה של - ניתן למחזיקים להגיע להחלטה על ההצעה העומדת לפניהם, אלא נקט בגישה שונה - קודם נוודא שההסדר שמוצע הוא הסדר סביר שמקבל את "חותמת" מומחה בית המשפט אך גם ללא חוו"ד המומחה הצביע בית המשפט על העובדה הברורה - ההסדר שמוצע ע"י הנציגות עדיף על המתווה שזיסר והקרנות רוצים שיאושר - עכשיו המומחה כבר "ממולכד" - הוא לא יכול להגיע למסקנה שונה.....
עכשיו יעלו השאלות שנשאלות כל העת - מדוע להשאיר לזיסר מניות ולהסכים לא לתבוע דרקטורים אם אין תרומה של הבעלים להסדר? - כל תשובה שמנסה להסביר זאת אינה מתחום הכלכלה אלא מתחומים אחרים שאינם קשורים , ואינם מענינם, של נושי אלביט שזכותם המלאה לקבל 100% מהחברה ולתבוע את כל מי שאפשר על מנת למקסם את גביית חובם .
בשולי הדברים עלה האבסורד שמלווה את ההסדר באלביט - מחד החברה טוענת ששוויה גבוה מאוד, וזה "נתמך" בחוו"ד של ברנע,. מאידך החברה טוענת שצריך למחוק את רובו של החוב כי אינה יכולה לשרת חוב גדול (הנציגות רוצה ש 50% מהחוב הנוכחי לא ימחק) - שתי ההצהרות הללו אינן מתישבות אחת עם השניה.
האמת היא לא באמצע. זיסר יודע יפה מאוד כמה העסק שווה ולכן רוצה למחוק את כל החוב - זו הדרך היחידה לתת ערך לבעלי המניות - להפסיק את תשלום הריביות - לאלביט אין כל מקור הכנסה שיכסה את תשלום הריבית על החוב.
הגב עם ציטוט
