בנוסף לכך שהריבית הנמוכה היסטורית הדירה את רגליהם של בני העם והארץ מהחסכונות ודחפה אותם להשקעות אחרות כמו שטענו כאן לפני, קרו עוד שני דברים במקביל בערך (לא באופן בלתי תלוי).

1. התרסקות שוק ההון, ובכלל זה שוק האגח ב2008 הפחידה את מרבית העם אפילו מלהשקיע בקרנות 90/10 וזה צימצם את אפשרויות ההשקעה למקמים ודומיהם, שהבטיחו הפסד ראלי. העם הפסיד את המכנסים במשבר (חיסל את התיק בתחתית כמובן) ואז רק להשקיע בקירות...

2. לרוב האנשים אין שום קנה מידה לכמה "שווה" דירה. אולי הם יכלים להסתכל על כמה נמכרו דירות דומות או בכמה הן מוצעות וכו' אבל כמה היא שווה באמת, מאיפה להם לדעת אם זה מיליון או מיליון וחצי או אפילו 2? זה פשוט סכום דמיוני עבורם שלא מתקשר לשום הוצאה או הכנסה אחרת. במה אנשים כן מבינים? במשכנתא. בהוצאה חודשית קבוע בסכום X. רוב האנשים (בכללם אני) כשהם שוקלים, שקלו או ישקלו לקנות דירה. יקחו את ההון העצמי (+ הורים) יכלו לשחק במחשבון משכנתא. בשנת 2009 עם משכנתא של 4000 שח לחודש ל25 שנה, אפשר היה לקבל הרבה הרבה יותר מאשר אותו החזר חודשי ב2006 למשל. לא חישבתי אבל אני מוכן להמר שפי 2 הלוואה בהחלט אפשרית רק בגלל שינוי הריבית החד (למשכנתאות ארוכות).
אז ישראל ישראלי יושב בדירה ומשלם שכירות 3000 בשנת 2006 אם הוא רוצה לקנות אותה הוא צריך לקחת משכנתא של 5000 אז אולי הוא עושה את זה ואולי לא. עוברות 3 שנים, הוא משלם 4000 שכד ויכל לשלם את "אותם" 4000 לעצמו לכאורה בתור שכד אם יקח משכנתא ויקנה את הדירה. מה אכפת לו כמה יצא הסכום הסופי? מה אתם חושבים שהוא יעשה?

עם זאת כמובן שאין כאן הסבר יחיד, לטעמי הריבית היא פקטור חשוב מאוד אבל ממש לא היחיד.

א.