,אתמול בפעם הראשונה הציגה חברת אי.די.בי אחזקות, שבשליטת נוחי דנקנר לנציגות מחזיקי איגרות החוב את הסדר החוב אותו היא מציעה להם. נציגות מחזיקי אגרות החוב וביניהם נציגים של אקסלנס גילעד והראל, נאמני מחזיקי איגרות החוב השונים עו"ד נדב וייסמן ונעם שרון, נותרו המומים לראות כי נציגי החברה ובעל השליטה נוחי דנקנר, מציעים לדחות את החוב בעד 15 שנה לשנת 2028 בתמורה לקבלת 180 מיליון שקל בלבד.

למי שלא מבין מה קורה - ה - 180 מש"ח הם בכלל של אדלשטיין, לא של דנקנר.

דנקנר חושב שאם אין תספורת אפשר להסתפק בתרומת בעלים מינימלית.....

אני מניח שימצא מי שיסביר לו שיש פוטנציאל תביעות נגד דירקטורים לאין שיעור יותר גבוה מ - 180 מש"ח.

להזכירכם, תביעת נציגות האגח היא 400 מש"ח הזרמה + מניות עבור מחיקת חלק מהחוב.

דנקנר ממשיך "בשיטת ניסיתי" - אין סיכוי שהחברה תשרת את חובותיה ללא תספורת על בסיס הזרמה של 180 מש"ח - יש ריבית לשלם על החוב ואין מקורות המניבים תזרים פרממננטי .

על מנת לשרת את החוב תאלץ החברה למכור נכסים בלחץ - שכרגע גם כך הם אינם מכסים את חובותיה - וזה לא טוב לאף אחד - אבל אם הולכים על מחיקת חלק מהחוב תמורת מניות - כיצד דנקנר ישרת חובות בגנדן.....

יש פתרון מאוד חלקי לנושא - כפי שבוצע בהסדר אפריקה ישראל - לחלק מניות של חברות בנות לנושים של חברת האם - אבל טרם ראיתי "בלון ניסוי" שמרמז חשיבה לכיוון

כך או כך, הסדר באחזקות זה נסיון לרבע את המעגל