אנסה לענות עניינית אע"פ שיש משהו בגישת האנליסטים המסורתית.
נהוג להתחשב בעיקר במכפיל הרווח של המניה, ולהשוות אותו למכפיל ההיסטורי שלה אל מול מכפיל
המדד בטווח של עשור. לרוב, מכפיל 10-15 נחשב כמכפיל נמוך המצדיק קניה, וזאת בתנאי והמכפיל
ההסטורי גבוה מכך. הגישה הפשטנית הזו היא הגישה המובילה אך מיותר לציין שאין באמת מישהו
שיודע לחזות מגמה, ובין זה שאני יודע להסביר מדוע השוק זול לבין זה שהשוק יטפס יש פער לא קטן.

לדעתי האישית גישת מכפיל הרווח איבדה מעט מחשיבותה בעת האחרונה מאחר והמידע נפיץ יותר
והמשקיעים אגרסיביים יותר. כיוון שכך כל סקטור פיתח לו גישה מעט שונה, שבמהותה מתבססת על מכפילי
רווח אך שונה בצורת התמחור.
אם תיקח את סקטור הגז/נפט, במקרים בהם כבר יש אישור ודאי מה נמצא הרי ששם נהוג לקחת את
גודל הבאר, להכפיל בתקופה במספר השנים ולקבל את גודל המאגר. מזה להחסיר הוצאות וקיבלת שווי מניה.

בסקטור הביטוח נהוג להוון רווחים בין 3 שנים ל 5 שנים ובהתבסס על ההנחה כי לא יהיו שינויים רגולטוריים (מה
שבפועל התרחש ודמי הניהול בקופות נחתכו בחצי ויותר).

בביומד - לרוב זה שאלה של חלום. אפשר לדבר על שוק פוטנציאלי אך בין זה לבין מחיר המניה כמעט ואין דבר
וכך הלאה.

אם לסכם, אין דרך אחת, ובטח לא פשוטה, לענות על השאלה ובכל מקרה האנליסטים שוגים בשל הנחת היסוד
שלהם כי כל הנתונים ישארו דומים. איננו יכולים לחזות יום קדימה, ולכן אם תפתח אתרים כלכליים לפני שנתיים
תראה את ההמלצות על סלקום ופרטנר שכונו "פרות מזומנים". איש לא צפה כמובן את הרגולטור, ולכן הם טעו.
הדבר נכון גם לועדת ששינסקי, ונוגע גם להפכפכות השוק. כיום כולם רוגמים את דנקנר על ההשקעה בקרדיט סוויס
אך לפני שנתיים הוא נחשב גאון השקעות וכל הכתבות פשוט האדירו אותו.

כשאני מנתח מניה אני מביט בעיקר על תזרים המזומנים בקופה, תנועת בעלי עניין, רווח פוטנציאלי פעילות המתחרים
ומיהם ראשי החברה. מכפיל הרווח הוא פקטור אך הוא פחות מעניין כיוון שאם בעלי עניין יוצאים ממניה, הם לבטח יודעים
טוב ממני מהי הסיבה ולא רלונטי גם אם המכפיל הוא 5. כשבעלים של חברה מבצע דילול אחר דילול אין מה לחפש בחברה
הזו וכן הלאה.