הי דנה,

וואו, תודה.
אני כעת נראה כמו ה-Avatar שלך, רק צבוע בצבע אדום.

אני זוכר שלפני כמה זמן היה מישהו שהתלונן שהוא כותב ואף אחד לא מגיב. זה ממש נשמע כמו הבדיחה על הפולנית (אני אשב לי לבד בפינה בחושך ...). חייכתי כשקראתי אותו וחייכתי עוד יותר למראה התגובות (אתה הכי גיבור, אתה הכי יפה, אתה הכי חכם, אתה הכי הכי, ...). מצד שני, אין לאמר שאני לא מבין אותו.

אין ממש צורך במחמאות, אך כן קיים הצורך הפנימי לדעת שהעבודה המושקעת אינה לשווא. אפילו עדיף היה אם אנשים היו מתעמתים עם הניתוחים, מצביעים על שגיאות (ואני בטוח שקיימות כאלו אין ספור) ומביעים חוסר הסכמות (כפי שעושים מעט), אך היום אני מבין שהסבירות לכך נמוכה.

תודה,