:-),

הי reem,

בוא ואציג מספר עמדות לא כל כך פופולאריות - סתם לצורך מחשבה.


הסדרים סיכונים ותשואות:
בתקופה האחרונה היה דיון במספר לא מבוטל של אגחים בתשואות שנתיות של 15% וצפונה. נשאלת השאלה - איך הם הגיעו לשם? התשובה הברורה היא - הפחד של הקהל הרחב דוחף את האיגרות לתשואות פנומינליות. כעת, אשאל שאלה אפיקורסית - אם לא היו הסדרים, בעלי בית רמאים ועוד מיני ירקות, האם היו אגחים שנסחרים בתשואות כאלו? אני חושב שהתשובה היא שלילית. מכיוון שכך, אתה יכול להסתכל על התופעות האלה, גם כתופעה חיובית ולא רק שלילית (עבור חלקנו).

מעבר לכך, אם תשים לב, אגרות החוב מונפקות בתשואות גבוהות יחסית. אני פעיל בשוק בצורה ממונפת - כיום, אני הקטן, משלם ריבית של 4.5% שקלי (צמוד פריים) לבנק. איגרות החוב הנידונות, מונפקות בתשואות של 5%-7% צמוד מדד (עם בטחונות). מדוע שהם ילוו כסף בתשואה כל כך גבוהה אם אין סיכון?

ברור לכל הצדדים שיש סיכון ולכן התשואות בהתאם. דמעות התנין של המוסדיים, כאשר הסיכון מתממש הם ממש פאתטיות. כן, תשובה שיווק את האגחים של דלק נדל"ן - אך מה בכך? המוסדיים לא יודעים לקרוא חוזים? הם לא רואים שאינו מחוייב אישית? מה עוד - אם תקרא בתשקיף של טאו, מצויין במפורש שההשקעה ספקולטיבית. אז מה, לא האמינו לבן-דב שההשקעה ספקולטיבית?

העליהום התקשורתי על הלווים האלו הוא תקין כחלק מאסטרטגיית "העלאת המחיר על אי החזר ההלוואה". אך אלו שבאמת מתכוונים למה שהם אומרים (שלא כחלק מן המשחק) הם באמת לא מקצועיים ולטעמי מקומם אינו בשוק ההון.

לסיכום הנקודה: כל המוסדיים והאנשים הפרטיים שבאים בטענות לבעלי ההון, צריכים לבוא בטענות גם לעצמם - אם אינם מקצועיים מספיק, הם אינם צריכים להימצא בשוק ההון.



עסקים והגנות:
תשובה, בן דב ומימן הם אנשי עסקים. בתור שכאלה, בכל הפעולות העסקיות שלהם הם עושים (או לפחות אמורים לעשות) מאזן תוחלות רווח והפסד (ישירים ועקיפים).

ההתנהלות של חלק מן הגופים המוסדיים ממש מטומטמת. חלק מהתשלום הנדרש מבעל שליטה שלא מחזיר חובותיו הוא הזובור הציבורי. כאשר נציגי הלווים מעבירים את בעלי השליטה זובור שכזה ללא קשר לניסיונם לתקן את המצב (ראה נדלן כה) מורידה להם את קלפי המיקוח. אבל, מעבר לכך - אני בשוק הרבה זמן ועדיין לא יצא לי לראות פעולה כל כך מטומטמת כמו בקשת הפירוק של דלק נדלן - כמו ילד בן יומו העומד מול ענק וצועק אל הקהל "תחזיקו אותי". האם לא ברור כי לכל אדם יש גבול לעלבונות אותם הוא מוכן לספוג, עד אשר הוא אומר - על הז.. שלי. באמת דוגמא לחבורת שרלטנים שנראה כי לא מבינים דבר וחצי דבר בניהול משא ומתן.

תשובה ובן דב, תכננו מראש את חדלות הפירעון של חברותיהם (בן דב הוריד חבויות אישיות ותשובה הוציא את דלק נדלן מדלק קבוצה). תכנון חכם ונכון עסקית. היכן היו המוסדיים עד היום? מדוע הם לא מחו כנגד פעולות בעלי השליטה בזמן? האם באמת ניתן להאשים רק את בעלי השליטה על היותם אנשי עסקים או שגם נכון להפנות אצבע מאשימה למוסדיים על כך שאינם?

אפילו אני, כאשר אני נכנס לעיסקה מסוכנת (במקצועי - לא בשוק ההון) אני פועל דרך חברה ולא באופן ישר. אם אני יודע לעשות את זה - איך זה שהמוסדיים לא ראו לאן הולך תשובה כאשר הוציא את דלק נדלן מדלק קבוצה?

לסיכום הנקודה: קשה לבוא בטענות לאנשי עסקים על כך שהם מתנהלים ... כאנשי עסקים. רק ניתן להצר על כך שאלו שעושים איתם עסקים, לא טובים מספיק (מה שעולה לנו).



הפסדים, מוסדיים ותקשורת:
כמות הסדרי החוב בסופו של יום היא די נמוכה (באחוזים) ומי שמבין את השוק, יכול אף להוריד אחוזים אלו. ההפסדים העיקריים שלנו אינם באמת פועל יוצא של הלווים. מי שגורם לנו את ההפסדים הגדולים ביותר, אלו ... המוסדיים.

במטרה לקבל את הטבות המס, אנו מחוייבים להפריש את כספי הגמל שלנו אצלהם? מדוע? מדוע שלא אוכל לנהל את כספי לבדי, בלי שאצטרך לשלם לקבוצה של פרזיטים שאינם יודעים את עבודתם? אני אישית נמצא במסלול עאלק IRA. אני משלם כ-0.45% בשנה (שזה נמוך ביחס לשוק). על מה לעזאזל אני משלם, אם אני מנהל את הכספים שלי לבדי?

אני מפסיד הרבה יותר כסף על המוסדיים הפרזיטים מאשר על כל מיני לווים לא אמינים. אולי הגיע הזמן שהתקשורת תתחיל להתעסק עם ה"פושעים" האמיתיים באותה רמת מיליטנטיות בה היא מתעסקת עם הסדרי החוב (שזו בעיני תקינה - שהרי היא מעלה את ה"תשלום" על אי שירות חוב ולכן מגדילה את ההחזרים).

לסיכום הנקודה: אולי הגיע הזמן לתקוף את הגופים המוסדיים, כפי שהם תוקפים את חדלי הפירעון - בצורה רציפה, אלימה וללא פשרות.


סתם מחשבות לא פופולאריות,
בברכה,