מאקרו:
> הגרעון בתקציב הממשלה לחודש מארס, היה הגבוה ביותר בכל חודשי מארס, מראשית 2000.
> החריגה הצפויה בגרעון בשנת 2012 אינה הבעיה העיקרית בפניה ניצב משרד האוצר.
> בשנת 2013, תקרת הגרעון שנקבעה היא 1.5% מהתוצר, ולשנת 2014 תקרת הגרעון עומדת על 1.0%. כלומר, חסרים לאוצר כ-17 מיליארד ש"ח.
> נראה כי, לא תהיה מניעה ותחול העלאת מסים (כגון מס על הכנסה גבוהה או אולי מע"מ), זאת על אף העובדה כי "שנת בחירות" בפתח.

אגרות חוב:
> מגמה חיובית בשוק האג"ח המקומי.
> באפיק הקונצרני, מדדי התל-בונד נרשמו רווחי הון חדים.
> ציפיות האינפלציה הנגזרות משוק ההון לשנתיים רשמו עלייה.




ביצוע התקציב והגרעון הממשלתי – מה יהיה ב-2013?
סיכום מארס 2012: בחודש הנדון נרשם גרעון בפעילות הממשלה (ללא אשראי נטו) בסך של כ-4.3 מיליארד ש"ח. גרעון זה, היה הגבוה ביותר בכל חודשי מארס, מראשית 2000.
עם זאת, ברבע הראשון של שנת 2012, הסתכם הגרעון הממשלתי בסך של 1.0 מיליארד ש"ח בלבד, על רקע ההכנסות החד- פעמיות שנרשמו בראשית השנה.
ב-12 החודשים האחרונים, הסתכם הגירעון בכ-30.8 מיליארד ש"ח, שהם כ-3.4% תוצר. נזכיר, כי בשנת 2012 מתוכנן על פי התקציב המקורי גירעון שנתי בסך של 18.4 מיליארד ש"ח.
למרות כי במשרד האוצר מציינים (זה חודש שני ברציפות) כי ניכרת מגמת התייצבות עם נטייה קלה לעליה הן במיסים ישירים והן במיסים עקיפים. אין ספק כי השנה יצליחו במשרד האוצר לעמוד ביעד הגרעון.
אנו מעריכים כי הגירעון הממשלתי יחרוג מתקרת הגרעון, ויעמוד על כ-3.5% מהתוצר.
הגירעון ב-2013: עם זאת, החריגה הצפויה בכ-1.5% בגרעון בשנת 2012 אינה הבעיה העיקרית בפניה ניצב משרד האוצר. הבעיה המרכזית תחל בשנת 2013. תקרת הגרעון שנקבעה לשנה זו היא 1.5% מהתוצר, ולשנת 2014 תקרת הגרעון עומדת על 1.0%.
משמעות הדבר היא בשנת 2013, מתוכנן על פי התקציב המקורי, גירעון שנתי בהיקף של כ-14 מיליארד ש"ח. כ-17 מיליארד ש"ח, פחות מהגרעון בו מתנהלת הממשלה כעת.
גם אם ניקח בחשבון את ההנחה כי הצמיחה הכלכלית בשנת 2013 תהיה גבוה מזו של 2012, היינו, יחול שיפור בהכנסות המדינה ממסים, עדיין לא יהיה בכך בכדי לכסות את הבור.
על כן, לפי סביבת הפעילות הנוכחית, עמידה ביעד ברמה זו מחייבת התאמה פיסקלית. היינו, צמצום הוצאות, העלאת מסים או שילוב של שניהם.
האפשרות לצמצום משמעותי בהוצאות הממשלה הינה די בעייתית, בטח על רקע העובדה שאנו בראשיתה של עונת הבחירות ולפיכך, נראה כי לא תוכל לפתור את הגרעון שנפער בתקציב. לדוגמא, תכנית צמצום שהוצעה בשבוע האחרון על ידי משרד האוצר היא קיצוץ של 2% בתקציבי השכר של כל המשרדים ויחידות הסמך הממשלתיות, וצמצומים נוספים בהסכמי שכר במשרדי הממשלה השונים. הצעה זו תביא לצמצום הוצאות הממשלה בכ-0.5 מיליארד ש"ח בלבד. נראה גם כי צמצומים בהוצאות הביטחון לא יתרחשו בתקופה הנוכחית, לאור המצב הגיאו-פוליטי. אם לא די בכך, הוצאות הממשלה בשנה הקרובה צפויות לגדול בעקבות ההסכמים האחרונים שנחתמו עם וועדים ששבתו (עובדי הנמלים, רכבות, רופאים וכו'...).
לכן, נראה כי לא תהיה מניעה ותחול העלאת מסים (כגון מס על הכנסה גבוהה, ישנו גם שיח על העלאת המע"מ), זאת על אף העובדה כי "שנת בחירות" בפתח.
יתר על כן, אופציה אפשרית נוספת, והיא ככל הנראה הופכת להיות ממשית היא העלאת תקרת הגירעון. זו תחייב אישור של הכנסת, אך ככל הנראה היא המציאותית ביותר בסביבה הנוכחית והנוחה לחברי הכנסת. על כן, יש לצפות כי תקרת הגירעון לשנת 2013 תועלה לסביבות ה-3% מהתוצר. העלאת התקרה תמנע זעזועים קשים בניהול התקציב.
השקעות תושבים מקומיים בחו"ל והשקעות זרים בישראל
נמשכת הסטגנציה בהשקעות תושבי ישראל, בחו"ל. לאחר שהשקיעו נטו, כ-3.3 מיליארד דולר במניות זרות בחו"ל, במחצית השנה השנייה של 2011. בחודש פברואר, השקיעו נטו תושבי ישראל כ-50 מיליון דולר בלבד, לאחר מימושים של כ-100 מיליון דולר בחודש ינואר.
מבחינת השקעה באיגרות חוב בחו"ל, נמשכה מגמת הגדלת החשיפה לחו"ל.
בכל האמור לפעילותם של תושבי חוץ בישראל, בחודש המדובר, הסתכמו ההשקעות (נטו) של תושבי חוץ במניות ישראליות בכ-60 מיליון דולר, זאת לאחר שבחודש ינואר נרשמה השקעה של 200 מיליון דולר.

באשר לאיגרות חוב, לאחר תשעה חודשים רצופים של השקעות נטו מצטברות, בהיקף של כ-4.8 מיליארד דולר, מימשו תושבי חוץ כ-0.3 מיליארד דולר. בנוסף לכך, תושבי חוץ מימשו נטו, בחודש פברואר, כ-1.2 מיליארד דולר במק"מ.
שוק האג"ח
השבוע, נרשמו רווחי הון בשוק איגרות החוב, בבורסה המקומית. רווחי ההון הנאים ביותר נרשמו באיגרות הקונצרניות, ובפרט באלו הצמודות למדד המחירים לצרכן.
כאמור, באפיק הקונצרני, מדדי התל-בונד רשמו רווחי הון חדים. התל-בונד 20 הוסיף 1.3% לערכו, התל-בונד 40 הרוויח 1.0% במהלך השבוע, והתל-בונד השקלי הוסיף 0.75% לערכו. עליות אלו במדדי איגרות החוב הקונצרניות נרשמו לאחר שבסוף שבוע המסחר הקודם, בעקבות עדכון מדדי התל-בונד, נרשמו הפסדי הון מסיבות טכניות.
אין ספק כי איכות איגרות החוב הכלולות במדדים הצמודים השתפרה בצורה חדה. לראיה, פער התשואה בין מדד התל-בונד 60 לבין האיגרות הממשלתיות המתאימות נמצא כעת ברמה של 208 נ"ב, לעומת במהלך חודש מארס, טרם העדכון, כאשר הפער הממוצע היה 254 נ"ב.
מנגד, דווקא בפער בין התל-בונד השקלי, לבין האיגרות הממשלתיות המתאימות נרשמה עלייה. כך, במהלך חודש מארס עמד הפער הממוצע ברמה של 193 נ"ב, וכעת, פער זה הינו 211 נ"ב.
בקרב איגרות החוב הממשלתיות, האפיק הצמוד היה זה שבלט לטובה בשבוע המסחר האחרון.
האיגרות הצמודות הארוכות רשמו עליית מחיר נאה במהלך השבוע. כך, לדוגמא, הוסיפה האיגרת ל-10 שנים, (גליל 5903) 0.2% לערכה. זאת, לאחר שבשבועיים הקודמים הוסיפה איגרת זו 0.8%. גם האיגרות הקצרות התייקרו בסיכום השבועי. לדוגמא, האיגרת 'גליל 5470' הנפדית בעוד כשנתיים רשמה עליית מחיר של 0.2%.
באפיק השקלי, האיגרות הממשלתיות שמרו על יציבות מחירים יחסית
כך, ציפיות האינפלציה הנגזרות משוק ההון, לשנתיים עלו ב-8 נ"ב בהשוואה לשבוע הקודם והגיעו לרמה של 2.88%. כך, עשו הציפיות לשנתיים 'צעד נוסף' לכיוון הגבול העליון של יעד האינפלציה הממשלתי (3%). ציפיות האינפלציה לעשר שנים שמרו על יציבות בסיכום השבועי.
המלצות השקעה
להערכתנו, שוק האג"ח צפוי להתאפיין בתקופה הקרובה בהיעדר מגמה ברורה, תוך הכרה בכך שהריבית במשק תיוותר ללא שינוי ואף צפויה לעלות לכיוון 2013, אי לכך:
(1) להערכתנו, יש להתמקד במח"מ בינוני, כ-4 שנים.
(2) ישנה להערכתנו עדיפות לאיגרות חוב קונצרניות ברמות דירוג של '+A' וגם 'A', במח"מ של 4-3 שנים. איגרות אלו משלבות לדעתנו בצורה הטובה ביותר בין תשואה לסיכון.
(3) איגרות החוב הממשלתיות מתאימות רק לרגישים מאוד לסיכון. לאלו, אנו ממליצים להתרכז במח"מ קצר עד בינוני.
(4) אנו מעדיפים איגרות החוב קונצרניות במח"מ 4-3 (סעיף 2) על ממשלתיות ארוכות.
(5) איגרות החוב הממשלתיות בריבית משתנה עדיין מעניינות, על רקע שני הגורמים הבאים: (1) מחיר אטרקטיבי – ה-817 נסחרת במרווח של כ-25 נ"ב מהמק"מ הארוך ו-(2) להערכתנו כי הריבית לא תרד, ובשלב הבא אף תעלה.
(6) למרות העלייה הניכרת בציפיות האינפלציה לטווחים הקצרים, האפיק הצמוד עדיין עשוי להיות מעניין, הואיל והמדדים הקרובים צפויים להיות גבוהים. כמו כן, לדעתנו רוב הסיכון האינפלציוני הוא כלפי מעלה וזאת על רקע השפעת מחירי הסחורות בכלל והאנרגיה בפרט, על מחירי המוצרים לצרכן.