הי jsphs, reem,
שתי תיאוריות אפשריות (והקדשתי להן מחשבה), אך הן לא כל כך מסתדרות עם העובדות. מדוע?
תיאורייה של רגולצייה - ראשית, העובדה שאכן קונים אגחים אלו במסגרת הקניות העצמיות, אומרת שכרגע אין עם זה בעייה. לגבי העבר, ייתכן שהיתה בעייה, אך במקרה זה - מה שבעצם אתה מציע jsphs הוא שקניות העבר יצרו bias לטובת האגחים הרגילים. אם תבחן את ההודעה הקודמת על קניות עצמיות, תראה כי הקנייה האחרונה (לפני ה-11.7), התבצעה לכל הפחות לפני יותר מ- 4 חודשים. 4 חודשים זה מספיק זמן לשוק לסגור פערי ארביטראז. משתי הסיבות המוזכרות - לא כל כך מסתדר עם העובדות.
תיאורייה של זמני פדיון - גם זו תיאורייה אפשרית. אך במקרה זה אפנה אותך לעוד שני אגחים המקיימים תנאים דומים של אלביט הדמייה - אגח ז, אגח ה. שני האגחים בעלי אותו מח"ם לערך (בשקול ל-1 מול ו), אך ל-ה ישנם שני פדיונות הקודמים ל-ז (ל-ו יש תשלום אחד הקודם ל-1). הפרש התשואה בין ה ו-ז הוא 4% (הפרש התשואה בין ו ל-1 הוא 16%). אם תטען שיש להוון זאת בהיפוך מול המח"ם (טענה שיכולה להיות הגיונית הגיונית), אז התוצאה בין ה ו-ז 2.5% תשואה שנתית לשנת מח"ם (בין ו ל-1 6.5% תשואה שנתית לשנת מח"ם). במילים אחרות - לא כל כך מסתדר עם העובדות.
יש לי תיאורייה שלי (שהיא אפילו יותר מופרכת משלכם). טוב, אז אל תצחקו :-)
אני חושב שכשאנשים באים לקנות אגרות חוב הם הולכים לעיתון כלכלי ומסתכלים על הרשימה של הצמודות מדד (רוב האגחים שייכים לשם). המתקדמים יותר, בודקים גם בשקליות. אך מתי מעט בודקים את האגח להמרה ולכן אג 1 נמצא מחוץ לתודעת הציבור. כיוון שהמוסדיים לא נמצאים בניירות אלו, מעט מכירים אותם.
אין צורך אמיתי להגיב לתיאורייה שלי. אני יודע שהיא קצת מפגרת, אך כמו ששרלוק הולמס אמר: "אחרי שפסלת את כל האפשרויות ההגיוניות, מה שנותר הואהאמת, לא סביר ככל שיהייה". אני מעדיף את התיאוריות של שניכם, אך הן לא כל כך מסתדרות לי עם העובדות.
בברכה,
הגב עם ציטוט