חופש הפרט, הוא עיקרון על. מכיוון שהוא משותף לכל אדם באשר הוא אדם. לא משנה מה מינו, דתו, צבעו או גילו.

בנוגע לנשים המסכנות המדוכאות עד אימה בחברה החרדית, זה דבר שהחברה לא יכולה להסכים שיקרה.
בדיוק כמו שהחברה לא תסכים שאב יכה את ילדיו גם את זה מתבצע בד' אמות ביתו, כך גם אסור לחברה להסכים שאשה תהיה חייבת ללכת עם בורקה. גם אם זה קורה ב 100 שערים.
זו אחריותה של החברה להתערב, ולהגן על החלשים והנדכאים.

אז אני אסכם במשפט אחד את השקפת עולמי:

לא מעניין אותי מה החרדים עושים בקהילות שלהם, כל עוד זכויות הפרט נשמרות.
גם אם הפרט הוא מיעוט בקהילה, וגם אם נדמה שהוויתור על הזכויות נעשה מרצון או שהפרט שוכנע שזה רצונו.

ובכלל, נראה לי שאנחנו בקצר מוחלט בתקשורת.
אולי האינטיליגנציה שלי לוקה בחסר, אבל אני לא מבין מה כתבת.
אני לא מבין את ההבדל בין ה"רצון הפרטי" של האדם ל"רצון הכללי".

אולי צריך לחזור לאופציות. זה קצת שיח חרשים.