בישראל אם מישהו היה כותב כזה שלט גם במקום פרטי, כמו במוסד חינוכי פרטי כמדומני שהיו כועסים בלשון המעטה.

אבל הוויכוח עבר לפסים של עובדות חברתיות, במקום לדיון עקרוני במהות חופש הפרט.
מה זה משנה כיצד מתנהגים בניו יורק?
מה שמשנה הוא עיקרון החופש.

האם לא הפכנו את מושג החופש להפקרות של התאווה הפרטית?
לפרט אין מבחינתי זכות קיום אם הוא אינו כפוף לכלל.
אומר בעל הסולם "כל פרט הוא מגונה כל כלל הוא משובח".

הנשמה היא הכלל, הגוף הוא הפרט.
הבורא הוא הכלל, הבריאה היא הפרט.

חשבו אפילו על הרצונות הפרטיים של האדם האם לא נכון שהם כפופים לרצון הכללי של האדם?
האם כל נקודת זמן יכולה לפעול מבלי להתחשב במטרת העל של האדם, ברצון המרכזי שצריך לאחד כל שאר הרצונות הפרטיים?