חופש הפרט הוא לא ערך מקודש, הוא אמצעי ובשום אופן לא מטרה.
האמונה בחופש הפרט היא מעוותת.
הכלל קובע ולא הפרט.
דוגמה ומשל: האם לרגל בגוף יש חופש לעשות ככל שברצונה ובלבד שלא תפגע באיברים האחרים, או שהיא מיועדת לקבל עצמאות אך ורק כדי לשמש את תפקידה במארג של כלל הגוף.
האם הבעל והאשה בזוגיות אמורים לפעול כל אחד את רצונותיהם כפרטים או שהם פרטים של כלל אחד הנקרא משפחה.
האם אני כאזרח צריך לפעול רק לפי מה שטוב לי או להתחשב ברצון הכלל? (או שאוי ואבוי לי אם לא אעמוד בצפירה או לא אלך לצבא- לא לדאוג, אני יוצא יחידה מובחרת ששרתתי בה כלוחם וכמפקד)
האם הבריאה היא רק פרטים או שכל פרט משויך לכלל?!
הויכוח הוא עקרוני, והוא מגיע לנקודה האם יש בורא או שהכל בריאה שטבעה הוא חלוקה מתמדת.
האם הגשמיות שולטת או הרוחניות ?!
. האם החיצוניות או הפנימיות?!
האם האהבה או הנפרדות שהיא השנאה?!
כאן בדיוק הוויכוח והוא לא מתחיל מהיום אלא עוד מאברהם ונמרוד. ואולי עוד מלפני כן.
ועל זה ראוי שנדון.
מבחינתי אהבה זה כלל, זה אני משותף, זה פרט שכפוף לכלל אליו הוא משוייך, ושהחופש נועד שאוכל מתוך בחירה להיות משוייך לכלל וכך תתרקם אהבה ללא כפייה.
בכבוד רב כולל לדמי כיס ורמה.
