איזה יופי דמי כיס היקר.
הרבה ידע הראית בחולניות של העולם החרדי.
אכן רוב מה שציינת קיים בחברה החרדית.
ויש הרבה מאוד מה לתקן בה, וצריך לתקן,
אבל זה אינו מוכיח שהחברה החילונית אינה חולה.
ואם מה שרצית להוכיח שהדת אינה מרפאה את כל החוליים והבעיה היא לא שאדם אינו דתי.
אזי אני מסכים אתך לחלוטין שבצורה שהדת מקוימת, רק כטכסים חיצוניים,
אכן מובילה היא לאטימות ולחוליים.
אבל ישנה גם דרך אחרת בדת שלא מוגשת דיה לציבור החילוני,
וע"כ אני מקבל בהבנה את התנכרותו לדת, ולדתיים.
אבל יש כאמור צורה אחרת של תפיסת הדת היהודית.
לענייננו.
א. אם ערך המשפחה מאוד חשוב, וישנם דברים כמו מגע הדוק מידי בין גברים ונשים מפר ערך חשוב זה, האם לא כדאי לגרום לכך שהוא ישמר.
מה שעומד כנגד זה הוא החופש, שהוא ודאי ערך חשוב בנפש האדם.
וכאן לדעתי מרכז הדיון שלנו.
כמה חופש מותר לנו למנוע מהפרט, אם חופש זה פוגע באדם אחר?
אגב: ישנם מקומות שצורת הלבוש היא חובה, כמו בטקסים ממשלתיים, או במועדונים מסוימים וכו'.
שנים רבות גם נדונה סוגיית הלבוש האחיד בבתי ספר, אחת מהסיבות של המצדדים הוא, כדי למנוע מחסרי היכולת בושה אף אם הם מעטים- לכאורה פגיעה בחופש.
בבתי ספר לא כל לבוש מותר הן לבנות והן לבנים.- לכאורה חוסר חופש.
אסור לאדם לצרוך סמים או למכור סמים- לכאורה חוסר חופש.
מכריחים אדם לעמוד בצפירה ביום העצמאות- לכאורה חוסר חופש.
יש מאמר יפה של פרופסור לייבוביץ' שכאשר הייתי סטודנט למדתי מעט מכתביו,
שם הוא כותב על הכפייה החילונית, שלדעתו היא גדולה מהכפייה הדתית. (אם אמצא מאמר זה אביאו ב"נ).
גם במערכת זוגית אנו מוותרים על חופש כדי לכבד את הרצון של הצד האחר.
החופש חשוב אך הוא לא מקודש.
האהבה והזוגיות הנפגעת ממתירנות המיותרת חשובים יותר לטעמי.
