מעניין מאד איך אבי 1 פונה ומצטט את את רבי חיים ויטאל(שחי לפני 450 שנה) ושכח לגמרי או שיכול מאד להיות שלא יודע אפילו מזה או יכול להיות שבחר להתעלם במודע
מכך שכתב בהקדמה לעץ חיים: "בלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד מגששים כעורים קיר בלבושי התורה, ואין להם עיניים רואות ברזי התורה הנסתרים בו. (הרב חיים ויטאל - כתבי האר"י, עץ חיים ח"א, הקדמת מוהרח"ו זיע"א, ט' - י').

ועוד.. התעלם מעיני אבי הכתוב: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, ושק הושת כסותה, וכל האומות יאמרו לישראל, מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתנו, הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם, אין עלבון תורה גדול מזה. ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה, כי הם מאריכים הגלות, וכל הרעות המתרגשות לבא בעולם... ומה יעשו הפתאים היתושים אשר בזמנינו זה, בהיותם חכמים שמחים בחלקם וששים בעבודתם... ואינם יודעים כי מיראתם להיכנס בה הם נמנעים מלהתעסק בה כנזכר, וע"כ גבעות אלו נתקלקלו, וליבם שורש פורה ראש ולענה, ועלתה בהם חלודת טיט ורפש, לכפור בחכמת האמת, ואומרים שאין בתורה אלא פשטיה ולבושיה בלבד... ואין ספק כי לא יהיה להם חלק בעוה"ב... ועליהם נאמר, הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו. (הרב חיים ויטאל - כתבי האר"י, עץ חיים ח"א, הקדמת מוהרח"ו זיע"א, יא' - יב').

כך כתב ידידי אבי 1 :אין לי אלא לסיים שלכן כתבו חז"ל שאסור ללמוד קבלה אא"כ מילא את עצמו בשס ופוסקים
ועל זה העיר הראי''ה קוו ועוד רבים אחרים: והרי לא מלאתי את כרסי בש''ס ופוסקים?
בהכלל, שלא יטייל בפרדס אלא מי שמלא כרסו בבשר ויין, יש לומר שמי שבא לעשות רק כפי חובת התורה מצד הדין. אבל מי שמרגיש בקרבו חשק ותשוקה ללמוד הדברים הפנימיים, ולהשכיל באמיתותו ית', הרי הוא בכלל "לעולם ילמד אדם תורה במקום שליבו חפץ". ושיהיה חזק מאד בדרכו וידע כי ישכיל ויצליח... וקביעות יהיה במה שנפשו חושקת לדבקה בידיעת שמו ית'. ואם יראה שרוב הלומדים אין הנהגתם כך, ידע שבאמת להם ראוי, שלא יהרסו אל הקודש עד שילכו כפי ההדרגה, ואין שייך בזה להתרוממות והתפארות, רק בחינות מחולקות באצילות הנפשית. (הרב ראי"ה קוק - אורות התורה, פרק ט', י"ב).

האם שוה לכל נפש גם לקטנים ?
ואל יאמר הסריס "הן אני עץ יבש ומי אנכי לגשת אל הקודש פנימה בספרי קבלה". כי כבר הסכימו כל הצדיקים, כי זהו מעצת היצר ושקר בימינו. ואף שאינו מבין הכל, מכל מקום לשון הזוהר הקדוש מסוגל לנשמה והוא דבר השוה לכל נפש ישראל, קטן וגדול, כל אחד לפי הבנתו ושורש נשמתו. (הנהגות ישרות רבי צבי הירש האראוויץ מבאקשעוויץ אות ה').

ולו עמי שומע לי בדור הזה, שהמינות גובר היו לומדין עם תינוק בן תשע שנים ספר הזוהר והתיקונים להגות בהם. והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו ויתקיים. (נוצר חסד פרק ד' משנה כ').

על לימוד ספר הזוהר אין שום הגבלה, כי רובו מדרש. והיה החפץ חיים מעורר לכולם, שילמדו כל שבת את הזוהר של אותה פרשה, ואפילו לבחורים. (הוספות בנין יוסף).

מי צריך ללמוד ומה עם מי שלא לומד?
הנה בלי ידיעת חכמת הקבלה הוא כבהמה, אחר שעושה המצווה בלי טעם, רק מצות אנשים מלומדה. ודומה לבהמות האוכלות חציר, שאין בו טעם אכילת אדם. ואפילו הוא בעל עסקים גדול במשא ומתן וטרוד הרבה, לא יפטור מעסק חכמה זאת. (הרה"ק מזידיטשוב, סור מרע ועשה טוב.).

השל"ה הקדוש:
וידוע שאמר לבניו שכל מי שלא טעם טעם חכמת הקבלה לא טעם טעם יראת חטא מימיו (ועיין ב"עשרה מאמרות").

ואם תרצה עוד אלפי ציטוטים אמציא לך אותם.

גם אני מתנגד נחרצות למה שכתב אלי רייפמאן, הוא שוגה כפי שכתבת בדברים יסודיים, אבל אתה לא פחות ממנו. כל מי שאומר לא ללמוד את תורת הקבלה, ומסתתר אחר הטענה שאף לו אינה מובנת, שצריך קודם למלא כרסו בש''ס ופוסקים, חוטא חטאה גדולה עד מאוד. היות ופנימיות של כל דבר, ולאו דווקא של היהדות, אפילו בחינוך ילדים, בזוגיות, במסחר בבורסה, היא המפתח להתחברות אמיתית לדברים. ומי שמורה להתעסק רק מלמעלה, אינו אלא טועה ומטעה.
יש אומנם להזהיר שצריך אי אלו הקדמות, אך כמדומני, שזה הפך תרוץ ללא ללמוד. שראיתי כאלו שכרסם התנפחה למימדים עצומים, ומתי תתמלא? וכי אפשר למלא את כרסו בש''ס ופוסקים וכי יש גבול ללימוד בש''ס ופוסקים, אלא כבר נאמר במסכת חולין דף כ''ד " מי שלא ראה סימן יפה בתלמודו, ישנה את תלמודו" ועוד שהמחלוקת בין חכמים לרבי יוסי היא אם לאחר 3 שנים או לאחר 5 שנים. וכי אלו שלומדים ש"ס ופוסקים הסתפקו ב-5 שנים? ודאי שלו. אכן תרוץ גרוע.
החשש ממה שקרה עם שבתאי צבי צריך להילמד, לקבל לקחים ממנו ולאחר מכן ללמוד את חכמת האמת שהיא הראויה לכל יהודי.

אבי1 היקר אני מבקש שלא תראה זאת כניגוח אישי, אני אומר את הדברים האלו כי יש לי איזו נגיעה אליהם, אתה הייתה רק הגירוי לכך.
בכל מקרה מבקש את סליחתך אם פגעתי, לא לכך כוונתי.