אם נזכור שמדובר על המלצות ראשוניות בלבד, אני דוקא סבור שהכיוון הוא נכון. ההחלטות הן נבונות
רק שמשך הפעולה ארוך מידי לטעמי. הועדה התמקדה בנושאי ליבת הבעיות האחרונות, וטרכטנברג
עבד מתוך ראיה פרקטית - הוא יכול היה לכתוב 250 אלף דירות בשנתיים אבל הדוח הזה היה מעלה
אבק במגירה. במקום זה הוא בחר שלא לפתוח את התקציב (החלטה חשובה מאוד - ע"ע ארה"ב),
ולנסות להגיע לפשרה שבאמת יכולה להגיע לכדי ישום.
בזה חוכמתו ובזה כשלונו.
כשלונו - משום שישנם מאבקים שמוטב היה שאדם לא יכנס אליהם מלכתחילה. מה שלא יהיה אין פתרון
קסם לבעית הדיור, ולא ברור מה בדיוק רוצה התקשורת. מנהיגי המאבק בכלל לא יודעים מה מטרתם, ובאופן
כללי אני מבין את אלה הטוענים כי יש כאן רצון להתנגש ותו לא.
לפסול ישיבה עם ועדה מכובדת, לשלול את זכויותיה ולקרוא לטרכטנברג להתפטר לאלתר, וסילחו לי על
החריפות, מפי עוללת שהשתן עלה לה לראש - זוהי חוצפה ממדרגה ראשונה. יכלו לשבת ולהשפיע, אך
במקום זה חרצו גורלות מראש. דומה הדבר למי שמתלונן על ראש הממשלה, וכששואלים אותו למי הצביע
עונה שלא הצביע כי כולם אותו דבר.
מצד התקשורת, ההתיחסות יותר ברורה: צריך כותרות, קרי, צריך לסכם הכל בשורה אחת. זו טבעה של
התקושרת ועל כך אין להלין. כך גם הפוליטיקאים הפוסלים - זמן המסך נוטה כרגע לשלילי, ולכן הקולות
המושמעים ממהרים להתחרות בחומרת האכזבה (ושאלה פילוסופית משהו - האם באמת כל חברי הכנסת
נגד הדו"ח כפי שמצטייר או שפשוט לא נותנים ביטוי לתומכים בו מלכתחילה...).
ליוזמי המאבק היתה הזדמנות נדירה (שכולי תקווה כי לא פוספסה) להסתייע בעתונות מגויסת בעונת המלפפונים,
ובאמת להפוך כאן סדרי עולם. הזדמנות שלהערכתי יכולה לחזור רק אם ראשי המאבק יתחלפו או יכנסו
לפוליטיקה. אין השפעה בלי לטבול את הידיים בבוץ, ואי אפשר לייצר מהפכה סטרילית. מאוד קל לטעון
כי הממשלה אינה עושה כלום עבור האזרח, אך ראו את מסקנות ועדת הריכוזיות. הרבה לפני המחאות, וללא
כל נגיעה אליהן גם בהמשך, הוחלט על שורה של צעדים המגבילה בעלי הון. אם ועדה כזו היתה מתכנסת
היום, מיידית היו פוסלים אותה על הסף, וראו מה היינו מפספסים.
לסכם דו"ח של אדם מהמעלה הראשונה, שמונה פרקים עמוסים, במלים "הסתלבטת עלינו" בעיניי נמוך ומבייש.
אם לסכם את החלק שאינו כלכלי - אני בעד המאבק אבל נגד הדרך.

לפן הכלכלי, אחרי עיון מעמיק בדו"ח, אלו עיקר המסקנות שאני רואה בהן ברכה ואף בטווח הזמן המיידי:
1. בתחום הדיור - פיתוח הבניה להשכרה לטווח ארוך, היא בחלט נקודה שאינה קיימת בישראל ונפוצה ביותר באירופה.
ניתן לישמה כמעט מיידית, ולכן אני סבור שזה יכול לתת מענה אמיתי להורדת מחירי השכירות; בניה בתמהיל שונה,
קרי, גם בניה של 2-3 חדרים בהחלט יכולה לעודד צורת בניה שפשוט נכחדה כיום מהעולם. שני סעיפים אלה יכולים
להגיע ע"י עידוד היזמים, וללא כל קשר לתקציב ולכן להערכתי יתרכזו בהם במהלך החודשים הקרובים.
הסעיף שפחות הבנתי הוא הגדרת פיתוח המרחב האורבני. זהו תהליך המתרחש כל העת ונראה כאילו היה צורך
להכניסו בכדי לספק בעתיד סוכריה לראשי הערים, שבצורה מוימת הם העתידים לסבול מהסעיפים הקודמים.
2. בתחום יוקר המחיה - התנגשות חזיתית מול המונופלים היא משהו שהחל בועדת הריכוזיות וממשיך כעת עם חקירת
תנובה. הועדה סימנה את שורש הבעיה אך לא מספיק התמקדה בדרכי הטיפול. "חקיקה" אינה מספיקה בכדי לפעול
בנושא ויש צורך לפרוט יותר כיצד. הורדת מיסי הקניה היא דבר מבורך שגם הוא יכול להעשות במיידי, וגם ההתיחסות
לקניה אינטרנטית אינה משעותית אולי אך ראוי שתיכלל כחלק מהיותנו עולם מערבי. ראוי לציין כי למהלך זה ניתן דד-ליין,
שתי פעימות עד תום 2012, מה שבהחלט מעודד למדי.
3. בתחום שירותים חברתיים - כשלון של הועדה. החברים בה לא השכילו למצוא פתרון מיידי לבעיה אקוטית, שדוקא
ניתן לפותרה בקלות דרך הקלות מסים והכרת ההוצאות. אני מעריך שההצמדות למסגרת התקציב הובילה לפרישה רחבה
מידי של היעדים, ובתחום זה יתרחש שינוי . המלחמה במקרה זה היא מול האוצר, ומכיוון שאנו לקראת בחירות בעוד זמן
לא רב אני אופטימי.
4. בתחום המס - יצירת מדרגת מס נוספת למרויחים מעל 48% - פופוליזם זול. זה חייב היה להיכתב אבל לא באמת
פרקטי, היות והעלאת מדרגת המס בישראל תוביל לאלו שעוד מתנודדים (באמת מיעוט בלבד) לעבור לפתרונות אלטרנטיביים
ואז המדינה בכלל לא תקבל מס; גבית מס ייסף על הכנסות מעל מליון - אפשרי וראוי, מה גם שמדובר על 2% בלבד ולכן
הרבה יותר פשוט לישום - סעיף זה יכול לבדו לממן כ 30% מתחום השירותים החברתיים ובתנאי שיקשרו בין שני הדברים;
מתן 2 נקודות זיכוי לאבות לילדים בגילאי 0-3 - נחמד, אבל עדיף היה להכיר הוצאות מטפלת ואז להוביל לנגיעה בחלק
גדול יותר מהאוכלוסיה ולא רק לאה המשלמים מס ניכר; העלאת מס רווחי הון ל 25% - הסירו דאגה מליבכם, לא יתרחש
בעתיד הנראה לעין. מהלך שכזה יכול לקרות רק בתקופת גאות, והדבר האחרון שירצו לעשות כעת זה להרעיד את השוק
המקומי בתקופת מיתון עולמית.

למובילי המאבק החברתי יש המון פתרונות יצירתיים אבל אסון לנו אם יקשיבו לחלקם. כדוגמא פשוטה, הרצון הפנאטי להעלות
את מס החברות ל25% (מהלך אגב שגם טרכטנברג בעדו). כבעלים של חברה הדבר מאוד מגוחך בעיניי. הרי ה X הוא תמיד
אותו X רק החלוקה משתנה. מי שינזק מזה הם העובדים, מעמיד הביניים המפגין, שבמקרה הטוב משכורתו תיפגע, ובמקרה
הרע יקוצץ. המון הצעות ראיתי במאבק הזה, אבל חייבים להבין שפופוליזם הוא דבר טוב להתנעת מהלך אך חייב לדעת גם מתי
לשחרר. פגיעה במעסיקים, בין אם מדובר בטייקונים או בבעלי חברות, לא תוביל לפרתרון המיוחל. רק שילוב בין מעמד הביניים,
לבין "בעלי ההון" יכול להוביל לפתרון אמיתי בדגש על שילוב בין הסעיפים השונים.