שחקן שלום,
להערכתי רוב המשברים הפיננסיים נובעים מהתנתקות ערך הנכסים ממחיר התשתיות היסודי שלהם. כל ההתרחשות צמודה תוך התפתחויות של צמיחה עודפת בהיצע האשראי. מחירי הנדלן בישראל בצמיחה גבוה מאוד. לבנקים כל מיני צורות אדיבות של משכנתאות, אשראי או חוב כי נדלן נתפס שם כהשקעה בטוחה.
ההשקעות של משקיעים מחול היא הצלחה בפני עצמה, והאבטלה ברמות נמוכות - כמעט תעסוקה מלאה. הצמיחה הכלכלית ביעדיה, על האינפלציה לא מדברים ואולי מטופלת בשקט. לפי מצעד משכורות הבכירים ומחירי נכסים וסחורות לפחות על פי הפירסומים יש הרגשה של מינוף וכסף קל. הדולר מאבד מערכו אל מול השקל אחד המטבעות החזקים בעולם הבנקאות.
כלכלת המדינה מוטת העולם המערבי, אירופה וארה"ב עטורי החובות על סף חדלות פרעון וללא צמיחה עוד שנים קדימה.
איך והאם הכלכלה הישראלית מתקדמת בנתיב שהסיפור בו אחר?! ממה מודאג הנגיד פישר אם הביצועים כה מדהימים? האם אנו בשיגשוג מתמיד? מהי הנקודה שממנה חלילה נרגיש שהשיגשוג נעצר? וחלילה הסיפור שלנו הוא לא כזה חלום?
הגב עם ציטוט
