שינויי מיקום במצעד הנושאים שמטרידים את השווקים
1. חדש במקום הראשון, החל מסוף השבוע שעבר: בעיית החובות של אירופה. בנוסף, ראשיתה של התיחסות רצינית גם לבעית החוב של ארה"ב.
2. ירד למקום השני (לא מאוד רחוק מהראשון): האינפלציה בעולם, ללא התיחסות רצינית לאינפלציה בארה"ב.
3. אינדיקטורים טובים בארה"ב, בסין ובמדינות צפון אירופה.
4. מחירי הסחורות הרחק מאחור במצעד הנושאים המשפיעים. בעיקר בגלל שמחירי סחורות המזון נרגעו בשבועות האחרונים.
5. תחילת עונת הדוחות – בינתיים, בנק אוף אמריקה, גוגל ואלקואה אכזבו.
6. המהומות במדינות הנפט – סטטי. לא מענינות יותר.
7. יפן

הזרקור חוזר לחובות המדינות באירופה
שר האוצר הגרמני אמר "המלך הוא עירום" והתשואות ביוון עלו ל-14% באג"ח לעשר שנים ול-18% באג"ח לשנתיים. לראשונה, אמר אדם בכיר באיחוד האירופי באופן רשמי את מה שברור לכולם זה מכבר: יוון לא תוכל להחזיר את החובות שלה, ותאלץ לבצע הסדר חוב. עד עכשיו לא זו בלבד שאף אדם בכיר לא הרשה לעצמו להגיד את הדברים, כולם חזרו על המנטרה ש"לא תהיה אף מדינת איחוד שתגיע לדיפולט". העובדה שהשווקים הגיבו בזינוק בתשואות (מ-12.9% ביום רביעי ל-13.8% ביום שישי) מלמדת על אופטימיות קוסמית של המשקיעים שבנו על "יהיה בסדר". אז זהו, שלא.

התשואות של אג"ח ממשלת פורטוגל עלו גם הן בסוף השבוע – לאותם משקיעים שהתברר בסוף השבוע שיוון תבצע הסדר חוב, התברר גם באותה הזדמנות שזה יהיה גורלו של החוב של פורטוגל גם כן. איזו הפתעה!

התשואות באירלנד עלו גם מהסיבה הזאת, וגם בגלל הפחתת דירוג החוב של אירלנד בשתי דרגות ע"י מודי'ס, לדרגה אחת מעל אג"ח זבל. הדירוג של אירלנד במודי'ס, Baa3, זהה לדירוג של ברזיל, רומניה ותוניסיה(!). בלתי נתפס. הנה עוד משהו בלתי נתפס: פיץ' דווקא העלתה את הדירוג של אירלנד בסוף השבוע.

חשוב לציין, שהתשואה על אג"ח של ממשלת ספרד עלתה גם היא בסוף השבוע, אבל בשיעור נמוך יחסית, מ-5.23 ל-5.42. המשקיעים רגועים יחסית באשר לעתיד החוב של ספרד, והפרידו בין ה-S לבין ה-PIG כבר לפני חצי שנה בערך. אם ספרד תתגלגל לתוך הברוך ששמו חדלות פרעון אפשרית של מדינות מרחב האירו, הסיפור יהיה שונה לחלוטין. בינתיים היא לא שם. (בינתיים, המשקיעים מייחסים אותה רמת סיכון לספרד כמו לישראל – כפי שהדברים מתבטאים בתשואה על אגרת לעשר שנים).

אז האג"חים של המדינות הבעיתיות הגיבו בחוזקה. שוקי המניות באירופה – הרבה פחות. מניות הבנקים אומנם חטפו מכה – הם המחזיקים הגדולים של אג"ח אותן מדינות – אבל זה לא גלש למגזרים אחרים.
גם האירו לא מאוד התרגש. כלומר, יכול להיות שכן, אבל פער הריבית שצפוי להמשיך ולהתרחב בין האירו לבין הדולר, הוא הגורם הדומיננטי היום בהשפעתו על שער החליפין.

שבריר אור מהזרקור מגיע גם לחוב האמריקאי
אם עד לפני חודשים ספורים תמונת הבעיות במדינות ה-PIG באירופה היתה ברורה, והיתה רק שאלה אם זה יגיע ל-S או לא, בסוף השבוע האחרון עלתה שאלה מטרידה הרבה יותר – מה עם ארה"ב?

קרן המטבע הבינלאומית פרסמה את דוח היציבות הפיננסית הגלובלית שלה, שהצטיין באמירות קודרות וחמורות במיוחד.
האמירה ש"המשבר עדיין לא הסתיים" לא צריכה להפתיע אף אחד. כשם שבתחילת המשבר עבר החוב ממשקי הבית למשקיעים (באג"ח מגובי משכנתאות), כך בשלב הנוכחי שלו, החוב עבר מהמערכת הפיננסית לכתפי משלם המיסים. שלא לדבר על מה שריבית עולמית אפסית במשך למעלה משנתיים עושה להקצאת ההשקעות ולמחירי הנכסים בכל העולם.

אבל היו לקרן גם אמירות פחות מובנות מאליהן ויותר חריפות:
• לארה"ב אין שום מדיניות אמינה להפחתת החוב שלה, ולכן הוא ימשיך ויתפח. צריך לציין שאמירה זו נכתבה לפני שהרפובליקאים הציגו את התוכנית שלהם להפחתת החוב, ולפני שאובמה הציג תוכנית נגדית משלו.
• כשהמשקיעים יבינו שהאמריקאים לא עושים די בנושא החוב, התשואות יעלו מאוד בארה"ב ומשם בכל העולם, ועלית תשואות זו תפגע בהתאוששות הכלכלית העולמית.
• הבנקים יצטרכו לטפס על "קיר" של החזר חובות בשנתיים הקרובות – סה"כ 3.6 טריליון דולר מחובות הבנקים יחפשו משקיעים שיסכימו למחזור.
• אל הסכום האימתני הזה צריך להוסיף גם את צורכי הגיוס הכבדים של המדינות בשנתיים הללו: עוד 7 טריליון דולר.
• בסה"כ מדובר בצורך למחזר 10.5 טריליון דולר, בעולם של סביבת ריבית עולה. לא פשוט.

האינפלציה בעולם
מדדי מרץ פורסמו ביום שישי גם באירופה ובארה"ב. בשני המקרים האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים היתה 2.7%. בארה"ב עלה מדד מרץ ב-0.5%, בעוד שבמרחב האירו הוא שבר שיא חודשי עם עליה בת 1.4%.
באירופה מאוד מתרגשים מהנתון, ולא מן הנמנע שריבית ה-ECB תועלה שוב בחודש הקרוב או בזה שלאחריו. מדברים שם על זליגת העליה במחירי הסחורות לרכיבים אחרים במדד.
בארה"ב אומרים דברים הפוכים: עליית מחירי הסחורות זמנית ותתהפך (גם אנחנו חושבים), ובכל מקרה היא לא גלשה לרכיבי מדד אחרים. ואומנם, מדד הליבה בארה"ב עלה ב-1.2% בלבד בשנה האחרונה.

אז מה היה לנו שם
• בעיה של אינפלציה שמחייבת, בחלק מהמדינות (לא בארה"ב), העלאות ריבית.
• בעיה של חובות של חלק מהמדינות (לא של ישראל), שמחייבת צעדים מרחיקי לכת.
• ברוב המדינות בהן ננקטים צעדי הצנע, הם רק יחמירו את המצב, משום שיכניסו את המדינה לסחרור של מיתון=> ירידה בתקבולי המיסים=> גידול בחוב=> צורך בצעדים נוספים.
• במדינות הלא תחרותיות באירופה (פורטוגל, יוון, במידה מסוימת גם ספרד) יש צורך ברפורמות מרחיקות לכת, לא בתוכניות צנע אד-הוק. אין מי שיוביל תוכניות כאלו.
• בארה"ב יש היום שתי תוכניות פיסקליות שנועדו לפתור בהדרגה את בעית החוב הגואה של המדינה: של הדמוקרטים ושל הרפובליקאים, שלא מצליחים להגיע להסכמה ביניהם. בוודאי שאין לחץ להגיע להסכמה כזו לנוכח התשואות הנוחות (בינתיים).
• 2QE עומד לפני סיום בעוד חודשיים. אנחנו לא חושבים שסיום התוכנית, במהלכה רוכש הפד 70% מההנפקות של האוצר האמריקאי, תגרור זינוק בתשואות. זינוק שכזה יתרחש רק אם האינדיקטורים המקרו כלכליים יהיו חזקים (ובינתיים, הם באמת לא רעים בכלל) ו/או אם המשקיעים יבינו שמצבה של ארה"ב אינו בר קיימא ולא ישופר ללא תוכניות פיסקליות מרחיקות לכת.
• מה שכן, סיום 2QE כן עלול להעיב על המשך העליה בשוקי הסחורות והמניות, שנהנו מהרבה מאוד כסף (600 מיליארד דולר) זול מאוד (ריבית אפסית) במשך לא מעט זמן (8 חודשים בסה"כ ב-2QE ועוד כשנה ב-1QE).

ורד דר, כלכלנית ואסטרטגית ראשית – פסגות בית השקעות