נכון לכתיבת השורות האלה נשברת הרמה של 3.5 שקלים לדולר ועושה רושם שבאין מפריע, ימשיך שע"ח את מסעו למטה. ברקע, כמובן, מרחפת השאלה, מתי יתערב פישר במסחר על מנת לבלום את הצניחה החופשית של המטבע האמריקני? שאלה שכול כולה תולדה של עיוות שוק משמעותי.
ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח יוצרת חוסר שיווי משקל ומנתקת את מחיר השוק מהמחיר הכלכלי של המטבע. העיוות נובע מכך שבשוק קיים קונצנזוס רחב לגבי הכיוון של שער הדולר ומנגד עומד בנק ישראל, קונה בעל כיסים עמוקים שאינו מונע משיקולי רווח והפסד. וכמו תמיד, במקום שבו יש עיוות בשוק יש גם מי שמרוויח ממנו. במקרה שלנו, ההתערבות של הנגיד בשוק המט"ח מספקת לבנקים הישראליים הזדמנות נדירה לגרוף רווחים ברמת סיכון נמוכה.
על מנת להבין איך זה עובד צריך להכיר את אחד המכשירים הנפוצים ביותר במסחר במט"ח: "עסקת הפורוורד". למעשה, מדובר בעסקת חליפין עתידית בין שני מטבעות על פי שער (שער הפורוורד), ותאריך שמוסכמים מראש בעת ביצוע העסקה. שער הפורוורד הוא מכפלה של השער הנוכחי השורר בשוק (שער Spot), במנת הפרש הריביות של צמד המטבעות לתקופת הזמן שנקבעה לעסקה.
אם נבחן את הפוזיציות של השחקנים השונים בשוק: המוסדיים, היצואנים והספקולנטים, נסיק, מן הסתם, שרובם נמצאים בפוזיציית שורט על הדולר, כול אחד מסיבותיו שלו. לפי התיאוריה הכלכלית שבאה לידי ביטוי בנוסחה זו ** , אמורים היו מי שמוכרים דולרים וקונים שקלים לתקופה של שנה, לקבל תמורת העסקה את פער הריביות המלא ששורר בין המטבעות (2.75% לשנה, נכון להיום) ולבצע עסקה לפי שער דולר עתידי של 3.59 ₪. בפועל, בשוק שיש בו כל כך הרבה מוכרים וקונה יחיד, מקבלים המוכרים תמורה שמשקפת פער ריביות של כ- 1.25% לשנה ושער עתידי של 3.54 ₪. המשמעות היא שהמוכרים כאילו נותנים לצד הקונה (בנק ישראל) הלוואה של שקלים לתקופה של שנה, בריבית נמוכה
בכ – 1.75% מריבית בנק ישראל!
הבנקים המסחריים שסופגים מהמשקיעים את הדולרים, מוכרים אותם לבנק ישראל בשער ספוט ולמעשה מגלגלים אל הנגיד את סיכון החשיפה הדולרית. עם השקלים שקיבלו תמורתם מבנק ישראל, קונים הבנקים מק"מ בתשואה של 3.4% לשנה או לחליפין מפקידים אותם אצלו תמורת ריבית של 3%. כדי להשלים את התמונה נוסיף, כי על הבנקים לגייס מט"ח פיזי כנגד פוזיציות הפורוורד בכדי למוכרן לבנק ישראל. מט"ח זה מגויס מלקוחות הבנק, בעלי פיקדונות המט"ח שמחזיקים דולרים אמיתיים (לא רק חשיפה לתנודות השער) תמורת ריבית בגובה של כ- 1.2%.
בשורה התחתונה מרוויחים הבנקים מרווח נאה מאוד וחסר סיכון, כרגיל.
עם זאת, גם הספקולנטים ושאר המוכרים לא יוצאים לגמרי "פראיירים" מהעסקה. הם מוותרים אמנם על פער הריביות ה"אמיתי" בין המטבעות דהיינו, הריבית האלטרנטיבית, אולם מרוויחים במקום אחר. מחקרים שבחנו אסטרטגיות השקעה מעין אלו לתקופות ארוכות מצאו כי בפועל, השער של מטבעות שבהם הריבית גבוהה נוטה להתחזק מעבר לפער הריביות ולכן, אסטרטגיה של קניית מטבעות בעלי ריבית גבוהה ומכירה בחסר של מטבעות בעלי ריבית נמוכה מניבה תשואה חיובית למשקיעים.
הגב עם ציטוט